הוֹי אַרְצִי, הוֹרָתִי, מַדּוּעַ כֹּה שָׁדוּף נֹופֵךְ וְעָצֵב? זִכְרוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ חוֹרֶגֶת בְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה עַל הַלֵּב; עַל גִּבְעָה – פִּרְחָחֵי אַשּׁוּחַ, בַּמִּישׁוֹר – יְשִׁישֵׁי

יִתָּכֵן בֶּאֱמֶת – עֵד חֲכַם הָרָזִים! – כִּי דְּרוּשִׁים לָנוּ שְׁנֵי מֶרְכָּזִים. בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּפְרַח וְתָשִׂישׂ, יִשְׁכְּנוּ חַכְמֵי טְבֶרְיָה, מָרוֹקוֹ, טוּנִיס. אֲבָל יֶתֶר חַכְמַיָּא וּשְׁאָר