דרך האמצע בסיפורי חז"ל

הרוב השקט אינו מקבל את תשומת הלב הראויה לו ואינו מוערך דיו. הרוב השקט אינו משנה מציאות בכך שהוא בועט בדלי; הוא משנה את המציאות לאט-לאט, בהיסוס ובצעדים זעירים. חז"ל הם ציבור השותקים

האישים החשובים והמוכרים בהיסטוריה האנושית הם לרוב אנשים שיצאו מגדרם בשביל לשנות את החברה שבה הם נמצאים. אותם אנשים עשו דבר יוצא דופן והצליחו להניע את הסביבה שלהם למקום אחר, ובכך להשפיע על מהלך ההיסטוריה.  

אישים אלו זוכים להערכה והערצה, מעשיהם נלמדים לאורך ההיסטוריה, ודבריהם יהיו מצוטטים כחלק מתוכניות לימודים. אנשים ישננו את דרשותיהם הגדולות, ישירו שירים לזכרם, וידונו בהתלבטויות שעברו עליהם. 

אך האם כשאנו מסתכלים לאחור, ובוחנים את ההיסטוריה שלנו, אנו מסתכלים על התמונה המלאה של האנשים והדעות שבכל דור?

התשובה היא לא! חסרים אזכורים היסטוריים לרוב השקט. בדרך כלל הרוב השקט אינו מקבל את תשומת הלב הראויה לו, ואינו מקבל הערכה כלל. אותו רוב שקט אינו משנה מציאות בכך שהוא בועט בדלי; הוא משנה את המציאות לאט-לאט, בהיסוס ובצעדים זעירים.

אני אנסה לתת במה לדעה של הרוב השקט בעזרת סיפור הנמצא במסכת שבת ומוכר בעיקר בגלל דעתו של ר' שמעון בר יוחאי. את הסיפור נקרא מנקודת דעתו של הרוב השקט, וננסה להבין את עמדתו:

ואמאי קרו ליה [לר' יהודה] "ראש המדברים בכל מקום"? דיתבי [שישבו] רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב [וישב] יהודה בן גרים גבייהו [לידם], פתח ר' יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו [הרומאים] — תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". ר' יוסי שתק. נענה ר' שמעון בר יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו — לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות — לעדן בהן עצמן, גשרים — ליטול מהן מכס". הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: "יהודה שעילה — יתעלה. יוסי ששתק — יגלה לציפורי. שמעון שגינה — יהרג".  (בבלי, שבת ל"ג ע"ב)

מסופר כאן על היגדים של חכמים שונים בניסיונם להבין מה טיבם של הרומאים השולטים בארץ ישראל. החכם הראשון המוזכר הוא ר' יהודה, ומדבריו אנו מבינים שהוא בעד הנוכחות של הרומאים בארץ: "פתח ר' יהודה ואמר: 'כמה נאים מעשיהן של אומה זו — תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות'"; לעומתו, ר' שמעון בר יוחאי מביע דעה נגד הנוכחות של הרומאים בארץ: "כל מה שתקנו — לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות — לעדן בהן עצמן, גשרים — ליטול מהן מכס". בין שני אלה הגמרא מזכירה את ר' יוסי; ודעתו אינה ברורה: "ר' יוסי שתק".

"ר' יוסי שתק" — לעומת שתי הדעות הנחרצות המופיעות בסיפור, ר' יוסי שותק. מה היא אותה שתיקה? ר' יוסי אינו מביע דעה בהכרח בנוגע ליחס לרומאים. אבל אם פשוט לא היה לר' יוסי מה לומר, כנראה שהוא לא היה מוזכר בסיפור כלל. יותר מכך — מן העובדה שגם דעת ר' יוסי מובאת לשלטון הרומאי ניתן להבין שהשתיקה הייתה דעה העומדת בפני עצמה.

שתיקה כדבר אקטיבי ולא שתיקה כדבר פסיבי.

דעתם של חז"ל בנוגע לשתיקה שונה ממה שהיינו מצפים; השתיקה אינה שלילית כדעת תם שאינו יודע דבר. חז"ל מעריכים מאוד את השתיקה, ורואים בה מעלה גדולה:

• "סייג לחוכמה – שתיקה" (משנה, אבות ג', י"ג).
• "אמור מעט ועשה הרבה" (משנה, אבות א', ט"ו).
• "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (משנה, אבות א', י"ז).
• "יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים" (בבלי, פסחים צ"ט, ע"א, מסכתות קטנות, מסכת דרך ערץ זוטא, פרק שביעי).
• "מילה בסלע, משתוקא בתרין" (בבלי, מגילה י"ח ע"ב).
• "שתיקה כהודאה" (בבלי, בבא-מציעא ל"ז ע"ב).
• "כמה גדולה שתיקה שהרי אהרן קיבל שכר עליה" (מדרש לקח טוב, ויקרא, פרשת שמיני, כ"ז ע"ב).

דווקא השתיקה, שאינה אמירה חד-משמעית כלפי דבר, נראית בדברי חז"ל כפעולה המביאה חוכמה, ויש בה מעלה גדולה לתלמידי החכמים.

דרך חייו של איש מאמין שונה מדרכי שאר בני אדם. אם ספורטאי מצטיין אינו רץ או קופץ או שוחה וכו' — אינו עושה את הפעולה שאליה נועד — הוא אינו ספורטאי טוב. אם אומן אינו יוצר או מפסל או שר וכו' — הוא אינו אומן טוב, כי הוא אינו מוציא לפועל את כישרונו האומנותי. ולעומת כל אלה, אצל תלמידי החכמים ההשקפה שונה; מדברי חז"ל אנו לומדים שבכך שתלמידי חכמים שותקים הם עושים את עבודתם בצורה טובה אף יותר.

הסיפור מלמד אותנו עוד דבר על שתיקה; שתיקתו של ר' יוסי לנוכח הדעות האחרות שמסביבו אין פירושה רק להיות בשקט. שתיקתו נועדה לשמוע טוב יותר את כל מה שקורה סביבו. בדומה לאמירה של אלוהים למשה בסיפור — "שתוק, כך עלה במחשבה לפני" (בבלי, מנחות כ"ט ע"ב). אין כאן ביקורת על משה; אלוהים מפנה את תשומת הלב של משה, כך שיוכל להקשיב טוב יותר. השתיקה היא אמצעי להקשבה טובה.

דעותיהם של תלמידי החכמים משתקפות בקהלים גדולים העומדים מאחוריהם. ברור מה עשה הקהל של ר' יהודה — התחבר לרומאים. הקהל של ר' שמעון — החליט למרוד ברומאים. ומה עשו תלמידי ר' יוסי?

לפי עניות דעתי הקהל של ר' יוסי נהג כמותו, שתק. הקהל של ר' יוסי לא פעל מהר ובצורה חד-משמעית. הקהל של ר' יוסי חיכה לראות מה ילד יום, חיכה לראות אם לאורך זמן הרומאים יהיו לטובת יושבי הארץ או נגדם.

השתיקה היא פעולה אקטיבית הגוררת התבוננות מעמיקה בדברים. השתיקה גורמת לאדם להתבונן על מהלכים ארוכים, ולאו דווקא להחליט החלטות פזיזות.

חשוב לציין שאלו השותקים כנראה לא יעשו את המהפכות הגדולות והרדיקליות ביותר. אלו השותקים צריכים לבחון את המצב לאורך תקופת זמן, ורק לאחר מכן להחליט מה לעשות בנידון. המהפכנים יפרשו את הבחינה האיטית הזאת כבורגנות מקובעת, ואילו השמרנים יפרשו אותה כחוסר רצינות, כהקלת ראש בעצם הבדיקה והבחינה של הדברים.

אני מזהה בתנועה המסורתית את השתיקה של ר' יוסי, שתיקה שמבקשת לבחון את הדברים לעומקם. זו היא תנועה שבה בוחנים דברים לאורך זמן. זה היה המצב כאשר עלתה שאלת הסמכת נשים לרבות, וכאשר עלתה שאלת היחס לתנועת הלהט"ב. אין פירוש הדבר שתנועת השותקים תמיד תיגרר אחרי המהפכנים; השותקים יבחנו את המצב, ויראו אם ההשלכות של מהפכה זו או אחרת מתגלות כדבר חיובי או שלילי.

אפשר לראות דבר מעניין בנוגע לשאלה לפי מי פוסקים הלכה, מתוך תלמידי החכמים המופיעים בגמרא שהבאנו לעיל. במסכת עירובין (בבלי, עירובין מ"ו ע"ב) מובאת הכרעה של ר' יוחנן: בכל מקום שנחלקו ר' יהודה ור' מאיר, או ר' יהודה ור' שמעון — הלכה כר' יהודה; במקום שנחלקו ר' יהודה ור' יוסי — הלכה כר' יוסי. כלומר, בכל מקום שבו דעתו של ר' יוסי עומדת אל מול דעות אחרות, דעתו של ר' יוסי תתקבל להלכה.

כשיש מחלוקת ההלכה נפסקת כשיטת השותק. כי חז"ל הם ציבור השותקים.