השפה כנקודת מפגש – שיחה עם דניאל דותן, מנכ"ל "מדרסה"

באחד מימי סגרי הקורונה הגיעה אליי הצעה ללמוד ערבית באופן מקוון, בהבטחה שתוך 12 שבועות ארכוש ידיעה משמעותית בשפה ואוכל לתקשר בה. כך הכרתי את מיזם "מדרסה", מיזם חברתי-קהילתי-טכנולוגי ללימוד ערבית מדוברת בחינם ולכולם. מטרת הארגון היא ליצור חברה מתקשרת, אשר בה ערבית מהווה מכנה משותף שמחבר בין הקבוצות והשבטים השונים. המיזם החדשני משלב לימוד מקוון חינמי באמצעות קורסים אינטראקטיביים עם פעילות קהילתית יום-יומית ברשתות החברתיות ובקבוצות לימוד ברחבי הארץ.

בימים המתוחים של המהומות בין יהודים וערבים בחודש מאי 2021 חשו רבים שנקרעו חוטי התקשורת, אף במקומות שבהם הם נטוו בעדינות לאורך זמן. הסתקרנתי לדעת איך השפיעו האירועים על פעילות הארגון, שמטרתו חיזוק התקשורת בין דוברי עברית לדוברי ערבית. כך הגעתי לשיחה עם דניאל דותן, מייסד ומנכ״ל העמותה. דניאל הוא עורך דין ופעיל חברתי בן 37 מתל-אביב, ובוגר תוכנית לאוטמן באוניברסיטת תל-אביב במשפטים ובפילוסופיה פוליטית.

מה הביא אותך ליזום את מדרסה?

הסיפור של מדרסה היה התאהבות. לא בחרתי בזה מראש ולא חיפשתי. מצד אחד שפה תמיד עניינה אותי – אני כותב תשבצי היגיון והייתי מורה לאנגלית, והדרכה ופדגוגיה תמיד משכו אותי. מצד שני יש לי ניסיון בפעילות חברתית ופוליטית – עבדתי אצל סתיו שפיר בכנסת, קידמתי מדיניות בשביל שורה של ארגונים חברתיים העוסקים בפליטים, ויש לי גם מעט ניסיון ניהולי.

בהתחלה חברתי לגלעד סוויט, שהיום הוא המנהל המקצועי, בתור "המבוגר האחראי"; לעזור לו לחשוב מה לעשות, איך לנצל את השקל וחצי שהצלחנו להשיג כדי לפתח את המיזם בתחילת דרכו. לאט-לאט צמחתי איתו, עד שלפני ארבע שנים כבר החלטתי לעזוב את העבודה שהייתה לי ולהיכנס למדרסה כמו לסטארט-אפ, להשקעה. פשוט השקעתי מזמני ומכספי כדי להרים את זה, והיום אפשר לומר כמובן שההשקעה השתלמה והמיזם התרומם לעמותה רצינית.

דרך מדרסה למדתי כמה פוטנציאל יש לשפה. היא לא רק גשר בין יהודים וערבים; זו נקודת מפגש בין המון ספֵרות תרבותיות וזהותיות – של יהודים וערבים, יהודים ויהודים, ערבים וערבים. התאהבתי ביכולת של השפה, והתאהבתי בעמדה של ליזום משהו ולהוביל אותו. וגם במדרסה – בגלעד ובצוות, בדי-אן-איי שנולד לנו בין הידיים. כמו לידת ילד; אתה יודע שאתה רוצה, שקורה פה משהו חדש, אבל לא יודע בדיוק מה הוא, ואתה גם יכול לכוון אותו רק במידה מסוימת. אחרי כמה שנים בהתנדבות אמרנו – זה עובד כל כך יפה, יש לזה פוטנציאל כל כך גדול, שחייבים להרים את זה למשהו שינער וירעיד את המדינה מהזווית הזאת. זו האיכות של המיזם, הריצה והדהירה הזאת קדימה.

אז מה עושים בפועל במדרסה ומה הייחוד שלכם?

מעל 75,000 תלמידים רשומים לומדים לתקשר דרך שילוב בין קורסים מקוונים חינמיים, תכנים מגוונים בערוצי ניו-מדיה שונים, וקבוצות תרגול ושיח ברחבי הארץ.

במקביל לפעילות עם הקהל הרחב, הארגון יוצר ומקיים שיתופי פעולה אסטרטגיים רבים שמבוססים על קורסים היברידיים, סדנאות והרצאות, במטרה להנכיח ולהגדיל את ידיעת הערבית בזירות המרכזיות של החברה; אנו פונים למשרתי ציבור (רופאים, פקידים וכו׳), לארגונים עסקיים, לאוניברסיטאות ולשחקנים שונים בחברה האזרחית. אנחנו מקיימים פרויקטים ארוכי טווח עם גופים כמו ההסתדרות הרפואית לישראל, המשרד לשוויון חברתי והתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. הפעילות בזירה הציבורית והממשלתית חשובה מאין כמוה; גם כדי לייצר השפעה חזרה פנימה לתוך הציבור, גם כדי לטייב את השירות שהמדינה נותנת ל"לקוחות" שלה ולאזרחים דוברי ערבית, וגם לצורך שינוי מדיניות.

יש ארגונים רבים ללימוד ערבית, אבל הפעילות שלנו היא מעבר ללימודי שפה; אנחנו תופסים עצמנו כארגון חברתי הפועל לפי תאוריית שינוי מובהקת, בשונה מכל ארגון אחר.

מהי תאוריית השינוי שעל-פיה אתם פועלים?

תאוריית השינוי של מדרסה כוללת חמישה שלבים עיקריים, שעליהם מבוסס גם מודל הפעילות שלנו:

1. משנים את השיח על ערבית ועל לימודי ערבית בתקשורת וברשתות החברתיות – השינוי פועל דרך תכנים לימודיים חיוביים ועדכניים, שמלמדים ומציגים ערבית בהקשר אנושי, חיובי ויום-יומי.
2. הופכים את כולם לתלמידים – הופכים מאות אלפי ישראלים לתלמידיםבקורסים מקוונים מעולים וחינמיים, בקבוצות לימוד ברחבי הארץ, בקורסים היברידיים (לומדה + מפגש חווייתי) ובפרויקטים חינוכיים רחבים.
3. לומדים לתקשר דרך תוכניות לימוד ייחודיות שמבטיחות אחוז מסיימים גבוה וכלים מעשיים לניהול שיחה. הכלים נועדו לפרק חסמים אישיים וחברתיים, להנגיש את השפה והתרבות הערבית בצורה חיובית ואנושית ולייצר מומנטום שבו הלמידה מייצרת תקשורת, שמייצרת חזרה מוטיבציה ללמידה וכן הלאה.
4. מייצרים הזדמנויות שיחה – יוצרים תשתית חברתית לשימוש בחומר הנלמד, הזדמנויות לשיחה בין מורים ומתרגלים דוברי שפת אם לקהילת התלמידים. הזדמנויות אלו מתחוללות במפגשי שיח ותרגול ברחבי הארץ; בתהליכי למידה בארגונים; בפרויקטים חינוכיים רחבי היקף המתקיימים בשלל מסגרות – בתי ספר, אוניברסיטאות, ההתאחדות הרפואית לישראל, משרדי ממשלה שונים ועוד.
5. יוצרים תנועה חברתית – היום חברים בתנועה הזאת מאות אלפי אנשים ומאות ארגונים. חברי התנועה מקדמים שיח אחר וסטנדרט חדש של תקשורת, לוקחים אחריות דרך למידה, מפגש, התנדבות וקריאה לשינוי ציבורי ומערכתי.

איך אתם רוצים לחולל את השינוי לכיוון של חברה מתקשרת?

תקשורת היא לא רק שפה, ושפה היא לא רק ערבית. יהודי שנכנס למכולת של דובר ערבית כשפת אם, יצליח לקנות במכולת. אבל המובן האמיתי של תקשורת הוא איכות המפגש, איכות ההיכרות, השוויוניות שנוצרת סביב מפגש איכותי ומעמיק. דובר ערבית ירגיש אחרת במרחב שדובר בשפתו. מרחב כזה משרת מרכיבים זהותיים, ויכול לשנות את הדי-אן-איי של החברה הישראלית בקשר הזה. בעיני החברה הישראלית הצורך לתקשר אינו חיוני, והמטרה שלנו, שאינה מוסתרת, היא לפתח את היכולת לתקשר – לא רק ברמה הכי בסיסית של הבנת השפה.

במטרה ליצור חיבור בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, מדרסה יצרה קהילה מגוונת, שהיא לב הארגון. החיבור נוצר הן בפן הפדגוגי – דרך תרגול ולימוד משותפים, והן בפן החברתי – דרך השתתפות בפעילות ויצירת תנופה שמניעה את המהלך החברתי הרחב.

האם אכן נוצרת קהילה? מהם הביטויים והמאפיינים הקהילתיים שלה?

קהילה יכולה להיות כלי משמעותי ונהדר ללימוד שפה. למעשה אנחנו על התפר בין קהילה לתנועה חברתית. לומדות אצלנו קהילות שחיות יחד, כמו קהילות משימתיות סביב שכונה וכדומה, וגם קבוצות של חברים וארגונים. אפשר לומר שיש קהילה לומדת, שנפגשת ‏גם בקבוצות ווטסאפ שלנו (יש לנו 30–40 קבוצות ווטסאפ שלומדים בהן יחד), ויש קבוצת תרגול של 16,000 איש. במובן מסוים יש לנו עוד קהילה – קהילת הפייסבוק, שיכולה להגיע ל-50,000 איש. החיבור נוצר דרך הלימוד, דרך המפגש, וגם דרך תרומה והתנדבות. כשביקשנו מהתלמידים שלנו להשיב על שאלון כדי לעזור לנו לאפיין את האפליקציה שאנחנו רוצים לפתח, כמעט 3,000 אנשים ענו, וזו מבחינתי השתתפות אמיתית בעניין.

אשמח לשמוע דוגמאות ליצירת שיח אחר וסטנדרט חדש של תקשורת; איך "לוקחים אחריות לשינוי ציבורי ומערכתי"?

יש המון סיפורי מפגש וחוויות של תלמידים. אנחנו מקבלים פידבקים מדהימים שקשה להסביר, עשרות פידבקים במייל ביום. אנחנו רואים ביקוש אדיר ללימודי ערבית, שעלה באלפי אחוזים בשנים האחרונות. נוצרת כבר אוירה שמתייחסת ללימודי ערבית כדבר שחשוב כדי לתחזק את החיים שלנו כאן: "אני לומד ערבית, זה חלק מהחיים שלי", זה כמו "אני מתאמן ב-TRX", וכמו "אני אוכל טבעוני". נוצר איזשהו מעמד, כעין קוד, כמו לאכול בריא או לעשות ספורט.

בבתי ספר ובמקומות נוספים מתמקדים בלימודי תרבות ערבית, אולי כדי להקל על ההתמודדות עם לימוד השפה הערבית ולשפר את היחס אליה. האם גם אתם משלבים את התרבות הערבית בלימוד?

כשהסתכלנו על לימודי ערבית קיימים ונכנסנו לשטח, ראינו ששמים משקל גדול על תרבות ופולקלור, הרבה פעמים בדרך אוריינטליסטית. לא חייבים ללמד רמדאן בצורה אוריינטליסטית או גזענית, אבל ברוב המקרים הדגשת הפולקלור אינה פורצת את השיטות המסורתיות יותר ללימוד ערבית. לדעתנו ההתמקדות הזאת קצת מרחיקה את התחום, כאילו אומרים: ערבית זה נישה, בואו נכיר את הערבית, נכיר את החגים שלהם, נכיר את הפולקלור הקלאסי. זה מצמצם את לימוד הערבית. במקרים רבים אין רע בגישה הזאת, אבל היא לא מספיקה. אנחנו לא נגד לימוד פולקלור ותרבות, אבל מנקודת המבט הזאת החלטנו לכוון לתרבות פופולרית של חיבור אנושי יותר, של אקטואליה רכה – בחירות, אולימפיאדה וכדומה, מתוך שאיפה לחבר ערבית לדימויים יותר יום-יומיים, יותר רגילים וניטרליים.

אנחנו יודעים שלרבים מהישראלים היהודים יש חיבור משפחתי, תרבותי והיסטורי לשפה הערבית. האם יש התעניינות מיוחדת בלימוד במדרסה מצד יוצאי ארצות ערב בישראל, או אולי דווקא להפך?

יש לא מעט תלמידים שלומדים מתוך נקודת המוצא הזאת, אבל אני לא חושב שזו המוטיבציה הראשונה. רוב הלומדים מגיעים אלינו מתוך החיבור ליום-יום, בין אם מזווית חברתית-פוליטית מחודדת, ובין אם פשוט מתוך המציאות המעורבת שבה אנחנו חיים – יש בישראל ערים מעורבות, לימודים מעורבים, עבודה מעורבת. ומתוך כך שהשפה הערבית נוכחת במציאות שלנו; יש כאן ערבים ואנחנו במזרח התיכון.
הייתי שמח – וזו התוכנית שלנו – שמדרסה תיתן יותר מקום לחיבור ללהגים, למסורת ולתרבות היהודית-ערבית, שנמחקת עם הזמן.

איך עברו על מדרסה המהומות במאי? האם השפיעו על התלמידים והפעילות, ואיך?

אירועי מאי היו מורכבים מאוד. ברמה הפנימית אנחנו צוות מעורב ומשולב של פלסטינים, ערבים ויהודים – המורים שלנו, חברי צוות, כותבים ושותפים שלנו. ברמה החיצונית יש לנו קהל, וכשהתותחים רועמים אז כולם הרבה יותר רגישים. המשכנו והוצאנו פרסומים, כי לא ראינו כאפשרות לשתוק ופשוט לתת לזה לעבור. פרסמנו מסר מפייס, מרגיע. בהחלט אמרנו משהו על המקום של שפה ותקשורת, של חיבור, בוודאי על האלימות, והתבטאנו נגדה. קיבלנו גם תגובות קשות, כמו "אין סימטריה", אפילו שלא דיברנו בכלל ולא נגענו בנושא. ברור שבזמן כזה כל אחד עובר תקופה רגשית קשה, והכלנו את כל התגובות שקיבלנו. אנשים הגיבו בצורה אמוציונלית, אבל לא בדרך שהרתיעה אותנו. שיחה, תקשורת – בשביל זה אנחנו פה, ואנחנו יודעים שזה כולל גם רגעים יותר קשים וסוערים. זה בכל מה שקשור להכלה של האירועים עצמם.

בכל מה שקשור לשיח הציבורי, אני חושב שנוצרו הרבה הזדמנויות. הקמפיין שיצאנו אליו, במטרה להשפיע על משרד החינוך לייצר יותר לימודי ערבית, קיבל הרבה דלק מהתקופה הזאת, מהתחושה של אנשים שהיסודות שהחברה והחיים שלנו כאן בנויים עליהם אינם מובנים מאליהם, ושאנחנו יכולים להשתית את החברה על יסודות ראויים. אני חושב שהמצב גרם להרבה אנשים להבין יותר את החשיבות ואת הערך של לימודי ערבית אצלנו ובכלל. אז היה קשה, אבל בסך הכול שיקף את המצב המבאס שאנחנו נמצאים בו, ואותו אנחנו מנסים לשנות.

אני אחת מהתלמידים שהתחילו את הקורס, והוא ממתין לי להמשך… איך אתם מתמודדים עם בעיית הנשירה, ובאילו אתגרים נוספים אתם נתקלים?

למידה מקוונת היא דבר נהדר שנגיש לאנשים הרבה יותר מלמידה פרונטלית. היא מרחיבה מאוד את הטווח ואת כמויות הלומדים. מצד שני, הרבה יותר קשה להתמיד בו מאשר בלמידה פרונטלית. אנחנו עובדים על ייצור מסלולים שיש בהם פחות נקודות נפילה, יותר נקודות לחזור, יותר התראות, יותר חיבור. כבר עכשיו הרשתות החברתיות והמעטפת והחיבור לפרויקט נותנים תשתית טובה ליצירת מומנטום לימודי לפרט, אבל המטרה היא להעצים את זה כל הזמן, כדי שמתוך מאה אלף תלמידים שיש לנו היום, גם מאה אלף ילמדו. אנחנו שואפים להעלות את אחוזי המסיימים מ-10–30 כרגע ל-40–60.

אילו כיווני התפתחות אתם מדמיינים?

וואו, מיליון דברים… יש לנו תוכניות גדולות. אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר קהלים. בעיניי אנחנו חסרים אזורי תוכן ספציפיים. יש לפתח אזור לילדים והורים, אזור לעובדי מדינה או אזור לעובדי הבורסה. זאת אומרת – לפעול לפי מגזרים, תחומי פעילות ותחומי חיים. התוכניות רבות וגם האתגרים רבים, והם דורשים הרבה משאבים, אבל אנחנו מכוונים גבוה…