אתה שר צעיר וחדש, גר בחנתון ואיש ימין… מהיכן באת? ספר מעט על עצמך.
בעליה לתורה אומרים: יעמוד עמיחי בן איתן וקמיל – הכול מתחיל מאבא ואמא. אז אני בנם של איתן וקמיל שיקלי, שעלו לארץ מצרפת. אמא נולדה שם ואבא בתוניס. שנות נעוריי עברו בירושלים בבית מסורתי. לאחר התיכון הייתי בשנת מכינה במעיין ברוך, בראשית מפעל המכינות. זאת הייתה שנה מעצבת שעודדה והמריצה אותי לגבש את זהותי באופן רציני. השנה הזו כמו העניקה לי מצפן לפני שהסירה יצאה אל הים. במכינה היו כמה דמויות מפתח שהשפיעו עליי – ארז אשל, שלימים הקים מכינות רבות, ופרופ' יוסף בן שלמה שהיה מרצה בכיר למחשבת ישראל ותולדות השואה.
שירתי בסיירת גולני וביחידות נוספות, כלוחם וכמפקד עד לתפקיד מ"פ. בזמן לימודי תואר שני בתל אביב התחלתי לייסד את המדרשה למנהיגות ציונית "תבור", ששמה דגש על שירות קרבי ותפקידי פיקוד, כשהמפתח הוא החיבור לזהות הציונית. אני מאמין שהרצון למלא תפקידים נוספים וקרביים בצבא נובע מהזיקה לזהות ציונית איתנה. המדרשה התפתחה לארגון משמעותי שעושה היום תוכניות רבות עם הצבא ועם בני נוער בשנת שירות ובמכינות. עמדתי בראש מדרשת תבור למעלה מעשר שנים, ומשם המשכתי לפוליטיקה.
מהיכן נובע הקשר האישי שלך אל התפוצות בכלל ואל יהדות ארה"ב בפרט?
הקשר המשמעותי הראשון שאני זוכר היה במחנות "רמה" של ארגון נוע"ם (תנועת הנוער של התנועה המסורתית בישראל), שאליהם הגיעו חבר'ה מ-USY. זו הייתה ממש חוויה נחמדה, על אף שהאנגלית שלי הייתה רצוצה למדי, מה שהצחיק אותם.
כמבוגר הגעתי כמובן כל שנה לארה"ב כראש מדרשת תבור.
מה לדעתך אפשר ללמוד מיהדות ארה"ב?
אפשר להתרשם מהמחויבות של לא מעט קהילות, כמו הפדרציה של דטרויט שליוותה את תבור במשך שנים. נדהמתי לראות את הכינוס של הפדרציה שמשתתפים בה עשרות אנשים, שמנוהל כמו הכנסת – עם נשיא, בעלי תפקידים, הצעות לסדר וכו'. ניכרה שם כמובן המחויבות לעתיד העם היהודי, בעשיה ובפילנתרופיה.
תחום נוסף הוא החינוך היהודי בארה"ב. כשהבנתי כמה עולה לשלוח ילד לבית ספר יהודי בארה"ב – נשמטה לי הלסת. המשמעות היא שאין שום סיכוי שיהודי שאינו אמיד, ממש אמיד – יחנך את ילדיו בבית ספר יהודי. זאת טרגדיה, והנתונים ידועים.
השתתפתי בכנס Israeli American Council) IAC, ארגון הגג של הקהילה הישראלית-אמריקנית), והיה יפה לראות כמה מאמץ נעשה שם כדי לשמור על הביחד היהודי. למרות שיש שם עמדות פוליטיות מגוונות מאוד. בהחלט אפשר ללמוד מהם.
מה עמדתך כשר לגבי תפקיד מדינת ישראל ביחס לתפוצות?
אנו אומרים תפוצות ומדברים בדרך כלל על צפון אמריקה. זו אכן הקהילה הגדולה ביותר, אבל יהדות התפוצות אלו גם קהילות קטנות בערי אוקראינה וכמובן באירופה – בצרפת, באנגליה, וגם באמריקה הלטינית וכו'. זהו מושג רחב, שכולל את כל המנעד הדתי – חרדים ליטאיים, חסידים, אורתודוקסים מודרנים, הזרמים הליברליים ועוד.
בהקשר לזרמים הליברליים – הפער בין הגודל והעוצמה שלהם בארה"ב לבין ההיקף המספרי שלהם בישראל מייצר אתגר משמעותי מאוד, כי בפועל, עבור הישראלי המצוי, מדובר כמעט בחייזרים – לא פגשו אותם בשום שלב בחיים, לא מכירים כלל את האפשרות הזאת, וזה מייצר קושי.
אם כך – מה התפקיד שלך ביחס ליהדות הפלורליסטית בארה"ב?
אלו ימים מאתגרים מבחינה פוליטית ביחס ליהדות התפוצות, כי מופעל הרבה לחץ מהאופוזיציה, שמייצר תבהלה. התבהלה הזאת עוברת גם ליהדות התפוצות, כמובן במודע ובמכוון, כדי לייצר לחץ נוסף. זו חציית קווים אדומים, משום שלא מקובל להפעיל את יהדות ארה"ב בוויכוחים פוליטיים פנימיים. "סעיף הנכד" בחוק השבות נוגע ביהדות התפוצות באופן ישיר, ולכן חשוב שיישמע הקול שלהם באופן ממוסד, אבל ביתר הנושאים – זהו לא תפקידם של יהודים מעבר לים להחליט איך ממנים שופטים במדינת ישראל.
איפה אתה רואה שותפות בינינו, ואיפה עוברים הגבולות של השותפות?
ישנם שני אתגרים משותפים בעלי חשיבות אדירה:
- המשכיות העם היהודי. "עם הנצח" הוא סיסמה, אך נדרשת עבודה מאומצת כדי שזה באמת יעבוד. כרגע לא נעשית מספיק עבודה מאומצת.
- המאבק בניסיון השיטתי לערער את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינה יהודית. זהו ניסיון שהולך וגובר, בעיקר בארה"ב, והופך לטרנד של ממש.
שני האתגרים קשורים זה בזה. מצד אחד היחלשות הזהות היהודית-ציונית מבית, ומצד שני מתקפה רעיונית בדיוק על הזהות הזו, על עצם הרעיון של מדינה יהודית, על הזהות הקולקטיבית.
אפשר להבין שאם שמות כמו שילה, חנה, רחל, אברהם, יצחק, יעקב, הר עיבל – אינם מוכרים לסטודנט יהודי אמריקאי, הוא לעולם לא יוכל להסביר מהי הזיקה של העם היהודי לשטחי יהודה ושומרון, ומי שלא יודע להסביר יוצא למעשה מחוץ לסיפור.
כל זה קשור לאתגר ה-BDS. באופן פרדוקסלי הסטודנט בקמפוס במישיגן חווה אותו בעוצמות גדולות יותר מאשר הישראלי כאן, למרות שההשפעה וההשלכה של תנועת ה-BDS היא בסופו של דבר על מדינת ישראל, עלינו כאן.
לכן הסטודנט במישיגן הוא חוליה חשובה מעצם העובדה שהוא שם, למרות שאף אחד לא בחר בו למשימה. אם הוא לא ציוני או שהוא מחזיק בעמדות לעומתיות כלפי מדינת ישראל – הוא לא במשימה, אבל רוב הסטודנטים היהודיים הם בעד מדינת ישראל.
אנחנו שומעים מהיהדות הפלורליסטית בארה"ב שמצד אחד יש להם משיכה לישראל, ומצד שני מתגברת התחושה שהבית הזה לא מכבד אותם ולא רוצה אותם, מה שמחליש את הזהות הציונית שלהם. מה אתה עושה עם זה?
במסכת אבות נאמר: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה (משנה, אבות ה', ט"ז). ולכן יש לי בעיה עם מי שזהות הממשלה היא הקובעת לו האם הוא אוהב את מדינת ישראל. התפקיד שלי כשר התפוצות הוא, למרות נדושות המטפורה, להיות גשר – להסביר לציבור בישראל ולמקבלי ההחלטות מהם הקולות שאני שומע מהנהגת הקהילות בתפוצות, ולהעביר לקהילות בצורה הכי מדויקת שאני יכול את עמדות הממשלה בסוגיות שמעניינות אותן. לדוגמה, סעיף הנכד – אף שאני לא חושב שזה מעניינה של יהדות התפוצות להחליט, אני מסביר להם בחפץ לב על הדיון. יש מקום לביקורת, אבל אין מקום בדיון הזה להכפשות ולהיסטריה. הם צריכים להיות חלק מהדיון אבל לא להתערב בהחלטות.
מהו התפקיד של יהדות ארה"ב ביחס לישראל, לדעתך?
תפקידה הוא לקיים קהילות חזקות. אני חסיד של שיבת ציון, אך ברמה האסטרטגית הרחבה החוסן של הקהילות היהודיות בארה"ב – החוסן הזהותי, הביטחוני והפיננסי – הוא נכס למדינת ישראל. זהו נכס מאין סוף היבטים. אלו השגרירים הכי טובים בעולם, וברגע שאכפת להם ויש זהות משותפת, הם ישקיעו בהמשכיות שם וגם במדינת ישראל, יבקרו בה וכיו"ב. זה לא רק פילנתרופיה, גם כשמבקרים בישראל יש לזה חשיבות רבה.
האם תתמוך בתפוצה היהודית ללא תנאים, בכל מצב? והאם אתה מצפה גם לתמיכה ללא תנאי שלה בישראל?
אנחנו משפחה, כל יהודי בארץ ומעבר לים הריהו כאח לי. לכן מי שיש לו זהות יהודית איתנה לעולם לא ידבר במושגים של מלחמת אחים. משפט כזה לא יכול לצאת מפה של יהודי שיש לו מגע אמיתי עם זהותו היהודית. זה מעבר לפוליטיקה.
במובן הזה התפקיד של שר התפוצות במיוחד – כי יש לתפקיד גם ניואנס נשיאותי – הוא לא תפקיד פוליטי; איני אמור להשפיע על העמדות הפוליטיות של יהודים בצרפת, ארגנטינה או מיאמי.
אמנם אתה נמצא בתפקיד זמן קצר, אבל נשמח לשמוע מהם הדברים העיקריים שאתה רוצה לקדם, מה חשוב לך לקדם באופן אישי?
אני בררן במטרות – צריך להיות מאוד מפוקס כי מה שוודאי בפוליטיקה זה חוסר ודאות… לכן המטרה המרכזית היא הנגשת החינוך היהודי, שלא יהיה שייך לעשירים בלבד. זאת המשימה – להשקיע ב"גרסא דינקותא" שאינה משתכחת. כי ילד שלא נחשף לידע היהודי, גם "תגלית" לא תעזור לו.
למשרד התפוצות היכולת לייצר שיתופי פעולה ומאצ'ינג. מטרתנו ליצור מיזם דומה למיזם מוזאיק יונייטד (Mosaic United) שייקרא אלף-בית, וייועד למשימה הזאת. ניצור שיתופי פעולה עם בתי ספר יהודיים שמקנים לימוד עברית, זהות יהודית על שלל זרמיה וגווניה, היסטוריה של עם ישראל וחיזוק הקשר לציונות ולמדינת ישראל. עיסוק בתחומים אלה הכרחי לכניסה למיזם ואין טעם להשקיע בבית ספר שאינו פועל לקידומם.
מה המחויבות שלך כשר ליהדות הפלורליסטית?
בנושאים ששנויים במחלוקת, כמו עזרת ישראל, קשה להגיע להישגים. המטרה שלי היא למנוע נזקים. לא נראה שיהיה שינוי בסטטוס-קוו, כי יש לחרדים כוח לא מבוטל. המשימה שלי תהיה לא ללכת אחורה, גם אם לא נלך קדימה.
אני מדבר על נושאים במו ניסיון החקיקה של הטלת עונשים ללבוש לא צנוע בכותל – זו חקיקה לא מועילה. לגבי עזרת ישראל אפשר לעשות פעולות פשוטות שיסייעו, בלי לייצר מהומה. יש לאפשר למשפחה שרוצה לשים פתק בכותל בלי להתפצל לעשות זאת, בלי קשר לזרמים כאלה או אחרים.
מה התקלקל לנו בדרך ומה צריך לתקן, וכיצד עושים זאת?
יצחק שדה אמר: רוחב הבסיס קובע את גובה הפסגה. כאשר הבסיס, המכנה המשותף, רמת החיבור לזהות יהודית וציונית, רמת החיבור לסיפור שלנו – כשכל אלה נחלשים פה בארץ, וכאשר במרחבים החילוניים בארץ היהדות הליברלית כמעט אינה מוכרת, נוצר נתק משני כיוונים – או אדישות כלפי היהדות או אנטגוניזם נגד יהדות שאינה אורתודוקסית.
גם בארה"ב הזהות היהודית לא בשיא כוחה, שלא לדבר על הזהות הציונית. זה שם אותנו בתקופה שאינה תור הזהב… לא ליהדות ולא לציונות.
אם תרצו אפשר לקרוא לזה משבר. איך ניחלץ ממנו? או שיהיו צעירים יהודים שיהיה להם מספיק חשוב לשמור על המשך קיומו של העם, ויעשו צעדים משמעותיים לאורך זמן, או שלא.
אם הזכרנו את תנועת ה-BDS שמחוללת בעצמה קלקול, הרי שיש טרנד הולך וגובר להשוות את מדינת ישראל למדינת אפרטהייד. בכנס חשוב שהתקיים בכנסת בפברואר 2023, שהיו בו מאות משתתפים מכל העולם, אמר הפרופסור אירווין קוטלר, שהיה שר המשפטים של קנדה, שחשוב להבין מה פשר ההשוואה הזאת: אפרטהייד הוא פשע מלחמה, ואם ישראל היא פשע מלחמה המשמעות היא שיש למחוק אותה. יתרה מכך – אין לפעולותיה שנועדו להגן על עצמה תוקף מוסרי. כי אם היא לא לגיטימית אז אפשר לפגוע בה. ולכן חשוב שבעיקר סטודנטים יהודים יבינו וידעו להזים את הטענות הללו. אין צורך לומר שאין בדל של קשר בין המשטר הגזעני לבין המציאות במדינת ישראל, לרבות המציאות ביהודה ושומרון.
ולבסוף – למה בחרת לגור בחנתון? וכמה אתה שמח עם הבחירה הזאת היום?
היו לי שלושה מניעים: היה לי חשוב להתיישב בגליל ממניעים ציוניים; לדעתי לא ניתן לקיים חיים יהודיים מלאים מחוץ למסגרת של קהילה; חיפשתי קהילה שבתשתית שלה עומד חיבור עמוק לזהות היהודית והציונית בלי לחלק ציונים על אורך הציצית.
אני חושב שחנתון הוא מודל שיש לו פוטנציאל להיות הרבה יותר רחב, כי הוא מאפשר מגוון גדול – מזהות מסורתית לזהות שהיא ליברלית או אורתודוקסית. מספיק שחשובה לך הזהות היהודית. זה מרחב לא שיפוטי. זה מה שאני חווה ואוהב פה.
