סְבֵטָה

אֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת מוּלֵךְ

בֵּין עֶשֶֹר לִשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה.

מְנַסָּה לְחַיֵּךְ,

אַתְּ מוֹתַחַת שְֹפָתַיִם.

בְּטוֹן הַכְתָּבָה אַתְּ מְוַדֵּאת פְּרָטִים,

בּוֹדֶקֶת טֹפֶס שֶׁנִּשְׁכַּח

וּמְסַכֶּמֶת: אֵין עֲבוּרֵךְ עֲבוֹדָה.

סְפָּסִיבָּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ

אֲבָל עֵינַיִךְ בַּמָּסָךְ.

וּמִתְחַשֵׁק לִי לְנַעֵר אוֹתָךְ

תִּרְאִי אוֹתִי,

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת כָּאן מוּלֵךְ

וְאֵיפֹה זֹאת אֲשֶׁר יוֹשֶׁבֶת מִמּוּלִי?

בְּאֵיזוֹ יֻמְרָנוּת וִתַּרְתִּי

עַל פַּשְׁטוּת הַהַחְתָּמָה

בִּטְבִיעַת אֶצְבַּע.

שָׁנָה טוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה,

וּכְבָר אַתְּ מְצַלְצֶלֶת וְקוֹרֵאת לַבָּא בַּתּוֹר,

הוֹצֵאתִי מֵהַתִּיק מַהֵר

תִּרְאִי, הַסֵּפֶר שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת עַכְשָׁו

פָּנֶיהָ הַבִּלְתִּי-נָשִׁיּוֹת שֶׁל הַמִּלְחָמָה,

רִאשׁוֹן שֶׁלִּי אֵי פַּעַם בְּרוּסִית.

וְאַתְּ לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת,

לוֹקַחַת מִיָּדִי אֶת הַסֵּפֶר,

בַּקּוֹל הַמְּמֻשְׁמָע

קוֹרֵאת לִי דּוֹר הַתִּקְוָה

וְנִפְנֵית לְטַפֵּל בַּמְּבֻטָּל הַבָּא.