פוסט-אמת ומגפת הקורונה: מה מניע את המאמינים בתאוריות קונספירציה?

ב-15.1.21 הופיעה באתר ynet כותרת בזו הלשון: "'מתקן כליאה למסרבי חיסון' נבנה בתל אביב? בעיריה נאלצו להכחיש". הצורך בהכחשה עלה אחרי שהעיריה הוצפה בפניות מאזרחים מודאגים לגבי מבנה שהתחיל להיבנות בפארק הירקון. כאשר הפונים נשאלו מדוע חשבו שמדובר במתקן כליאה, הם השיבו שכך הופיע בתוכנת הניווט Waze, כפי שניתן לראות בצילום המסך להלן.

העיריה הודיעה שמדובר במבנה של הרכבת הקלה שהיה בבניה, ושמדובר ב"פייק-ניוז" – אולם תאוריית הקונספירציה שהממשלה מתכננת לכלוא סרבני חיסונים כבר קיבלה חיזוק משמעותי.
זוהי דוגמה למצב שבו חדשות כזב מזינות תאוריות קונספירציה. אבל האם ישנם קשרי עומק בין התופעות גם ברמה הפסיכולוגית של אלו שאוחזים בהם? השאלה מקבלת דחיפות מיוחדת סביב מגפת הקורונה, שכן נדמה שהשלכותיה קשורות באופן הדוק לחיי אדם. בהתייחסו לאתגר זה, אמר ראש ארגון הבריאות העולמי: "איננו נאבקים רק במגפה, אלא גם במגפת מידע [infodemic]. פייק-ניוז מתפשט מהר יותר וביתר קלות מאשר וירוס [הקורונה], והוא מסוכן באותה מידה" (WHO, 2.2020, התרגום שלי – נ.נ.ד.).

‏א. הקשר בין חדשות כזב, תאוריות קונספירציה ופוסט-אמת
חדשות כזב (פייק-ניוז) הן דיווחים כוזבים על אירועים, שנכתבים ונקראים באתרים ברשת. מילון אוקספורד, שמציע את ההגדרה הזאת, ממליץ לעיין במושג נוסף – "פוסט-אמת" – כדי להבין את המושג לעומקו. את ה"פוסט-אמת" מגדיר המילון כהתייחסות לנסיבות שבהן אנשים מגיבים לרגשות ולאמונות יותר מאשר לעובדות. מדובר במגוון של איומים על יכולתם של אנשים לדעת מה אמת או מה מדויק בחברות עתירות מידע ומדיה; האיום המרכזי הוא מצב חברתי שבו יש פחות עניין באמת ובאופני ידיעה אמינים שלה, ובמקביל קיימת נהירה למקורות מידע שאינם בדוקים או אמינים, כגון מדיה חברתית או אתרי חדשות מפלגתיים באינטרנט (Barzilai & Chinn, 2020).
הגדרת הפוסט-אמת מובילה אותנו לתאוריות קונספירציה, המבוססות אף הן על האמוציונלי יותר מאשר על הרציונלי, והנפוצות אף הן במרחבים הבלתי-מבוססים של האינטרנט. מילון אוקספורד מגדיר "תאוריית קונספירציה" כאמונה שארגון סודי אך עוצמתי אחראי לאירוע. אחרים מדגישים בהגדרתם את ההבדל בין קונספירציות של ממש (כמו ווטרגייט) לבין תאוריות קונספירציה, שמתאפיינות בהתמדה לאורך זמן למרות העדר הוכחות או תימוכין כלשהם לקיום אותן הקונספירציות (Lewandowsky & Cook, 2020). על מנת שתאוריה תיחשב כתאוריית קונספירציה נדרשים שלושה מרכיבים: הצגת אירוע שנדמה כפשוט וטבעי כאחר ממה שנדמה; הצעת הסבר אלטרנטיבי למציאות, הכולל את קיומם של גורמים שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים; והצבעה על כוונה זדונית בהתנהגותם של אותם גורמים. אף על פי שהן תאוריות קונספירציה והן חדשות כזב התקיימו מקדמת דנא ותועדו עוד בתקופה הרומית ולפניה (כמובן, ללא הפן של התפוצה הדיגיטלית),1 נראה כי את הפופולריות שלהן בשנים האחרונות יש לייחס לעידן הפוסט-אמת שבו הן פורחות ושאותו הן יוצרות, במעין מעגל קסמים.
אם כל תאוריית קונספירציה או פריט חדשות כזב הם יחידת מידע המהווה מם תרבותי (cultural meme, Dawkins, 1976), אז עולה השאלה: מהו המצע שעליו יחידות המידע האלה מתפשטות? אנו יודעים היום לא מעט על איך וירוסים ביולוגיים מתפשטים, ומדוע אנשים מסוימים פגיעים אליהם יותר מאחרים; כיצד ומדוע מתפשט וירוס הפוסט-אמת בתפוצה כה רחבה? ומה הופך אנשים מסוימים לצרכניו?

‏ב. חדשות כזב מול תאוריות קונספירציה: מיקום כוונת הזדון
לפני שנאגד את חדשות הכזב ותאוריות הקונספירציה באותה חבילת פוסט-אמת ונחפש את המצע המשותף להתפשטותן, כדאי לשים לב גם להבדל בין התופעות, הקשור במיקומו של בעל כוונת הזדון בתהליך.
בחדשות כזב הזדון נמצא אצל המפיץ. בתאוריות קונספירציה הזדון מיוחס (בדרך כלל שלא בצדק) למושא התאוריה. נסביר את ההבדל: חדשות כזב הן בגדר disinformation (הטעיה), בעוד תאוריות קונספירציה הן לעיתים קרובות יותר misinformation (טעות); כדי שידיעה תיחשב לחדשות כזב יש צורך בכוונה זדונית בשלב יצירת המידע. טעות תמימה או אפילו טעות שנובעת מדעות קדומות או תפיסת עולם מוטה של הכותב אינה מספיקה כדי שחדשות יוגדרו כ"כזב". לעומת זאת, תאוריות קונספירציה אינן מחייבות כל כוונת זדון אצל מפיציהן, אשר לעיתים קרובות מאמינים בלב שלם שההסבר שלהם משקף את המציאות לאשורה.
אולם בתאוריות קונספירציה ישנו ייחוס של כוונת זדון למי שאותו מאשימים בקשירת הקשר: "ראש הממשלה מתכנן את חופשתו הבאה על הירח" היא דוגמה לחדשת-כזב; "ראש הממשלה מתעקש שנתחסן כי הוא שותף בקנוניה להשתלט על העולם בעזרת השתלת שבבים דרך חיסונים" היא תאוריית קונספירציה. מה ההבדל ביניהן? בעוד שפייק-ניוז יכול להיות כל מידע מטעה, סנסציוני או שטותי, תאוריית קונספירציה מייחסת לאחר כוונת זדון ברורה ובכך סכנתה. מכיוון שתאוריות כאלו מצביעות על אשמים, הן עלולות לגרור אלימות נגדם. ב-2016 יצא מביתו בצפון קרוליינה אדם חמוש ברובה, נסע לפיצריה בוושינגטון DC, והחל לירות לתוך מחסן קטן בקצה הפיצריה. אותו אדם – אב לשניים, נוצרי אדוק ושכן טוב ונחמד לפי כל הדיווחים – השתכנע בתאוריית קונספירציה בשם "פיצה-גייט", שלפיה הילרי קלינטון מנהלת רשת התעללות שטנית בילדים, מתוך המרתף של אותה פיצריה (LaFrence, 2020). מכיוון שלא היו בסופו של דבר נפגעים בנפש, הסיפור הפך לסוג של אנקדוטה – אולם האנקדוטה הזאת מעידה על כוחה של תאוריית קונספירציה. ואכן, לתאוריות קונספירציה אחרות היו תוצאות אלימות בהרבה. התאוריה הטוענת שיהודים שולטים בעולם מאחורי הקלעים ומתעדים זאת באוסף כתבים סודיים המכונים "הפרוטוקולים של זקני ציון" משמשת מזה כמעט 120 שנה לתדלק שנאת יהודים בעולם כולו. אחד מצרכניה, שהשתכנע באמיתותה אחרי מלחמת העולם הראשונה והחליט לפעול בנדון, היה לא אחר מאשר אדולף היטלר (Hasian, 1997).
בשל הסכנה המיוחדת שבתאוריות קונספירציה, נקדיש את שאר המאמר לניסיון להבין את מניעי המאמינים בהן, אולם קודם לכן יש ליישב סוגיה אחת: אולי בעצם כל מה שאנחנו מדברים עליו כאן אינו אלא שיקוף של המצב הפוסט-מודרני?
הפוסט-מודרניזם הוא מעין "הלך נפש" שדוחה כל השקפה אוניברסלית והייררכית לגבי התרבות, ומציע תפיסה רב-קולית ופלורליסטית, המבליטה את ההבדלים שבין זהויות, תרבויות ובני אדם (גורביץ', 1997). מכיוון שהפוסט-מודרניזם נוטה לדחות תפיסות אבסולוטיות של האמת, חלק ממבקריו – והם רבים – מייחסים לו את שגשוג הפוסט-אמת. אולם לפוסט-מודרנה בסיס פילוסופי רציני ורב-פשר, החורג מעבר לנושא מאמר זה. הספקנות בנוגע להצדקה גורפת לאמונת החברה המערבית בפרוגרס, והחשדנות כלפי הכללות, מתורגמים לעיתים לטענה שמושג האמת הקלאסי מת. זוהי ספקנות בעלת שורשים הגותיים עמוקים: פילוסופים מאז דמוקריטוס וקסנופנס ביוון העתיקה הצביעו על כך שלא ניתן להפריד את האמת מהקשרה – מהמסננות התפיסתיות שמתווכות את המציאות לאדם (קאנט), ממצב קיומו בעולם (היידגר) ומהשפה המעצבת את המציאות (ויטגנשטיין). לכן, אם נרצה לקיים דיון רציני על הפוסט-אמת, כדאי להבחין בינה לבין הטענות הפוסט-מודרניות. בנש (Benesch, 2020) טוען שאדם המשתמש במושג "פוסט-אמת" אך מתכוון בעצם לפוסט-מודרנה, משמיט את זכות הקיום של המושג "פוסט-אמת". הוא קורא להפריד בין המושגים פוסט-אמת ופוסט-מודרנה, ולנתח את הראשון במונחים חברתיים-תרבותיים אך לא פילוסופיים. להלן נאמץ את המלצתו של בנש, ונתייחס לפוסט-אמת לא כביקורת על מי שמערער באופן מושכל על אפשרות קיומה של אמת אחת, אלא כמצב תרבותי-חברתי שבו מידע בלתי מבוסס נצרך בצורה לא ביקורתית ומבלי להפעיל חשיבה רציונלית.

‏ג. מה מקור שגשוגה של הפוסט-אמת?
משהבחנו בין המושגים, נוכל לשאול: מה גורם לשגשוגה של הפוסט-אמת בתקופתנו? סדרת תשובות אחת מייחסת את עידן הפוסט-אמת למגמות חברתיות מקיפות כגון ירידה בהון חברתי, גדילה בחוסר שוויון כלכלי ונוף תקשורתי שהולך ומתפצל (Lewandowsky et al., 2017). בין השאר, חוקרים מצביעים על הסיבות הבאות כהסבר לשגשוג הפוסט-אמת בתקופה האחרונה:
1. הפוסט-אמת מיוחס למאפיינים של העידן הדיגיטלי, כלומר לשכיחות השימוש באינטרנט ובמדיה חברתית. עם המאפיינים הללו אפשר למנות את חסרון הפיקוח, את נגישות המידע וזמינותו, ואת שיטת העבודה של מפרסמים ברשת – מיקוד מידע לפי ידע קודם שהצטבר על העדפותיהם של המשתמשים, כך שנוצרים "חללי הד" (echo chambers) המונעים בפועל גישה שווה לכל סוגי המידע לאנשים שונים (Barzilai & Chinn, 2020).
2. הפוסט-אמת מיוחס גם לקשרים שנוצרו בין המדע לבין הכלכלה, שערערו את האמון הציבורי במדע. מדע משגשג במצבים שהמניע המרכזי לפעולתו הוא הבנת העולם, אולם אלו הם מצבים נדירים. שכיח הרבה יותר שמדע נשען על בעלי כוח, שתומכים בו למטרותיהם (למשל, לשם פיתוח כלי נשק חדשים להעצמת כוחם; הררי, 2011). ככל שהקשר בין מדע לבין בעלי כוח מתהדק, כך אובד האמון במדע כניטרלי ואובייקטיבי, ונוצר חלל שמתמלא על ידי תרבות הפוסט-אמת לגווניה.
3. פייק-ניוז והפצת תאוריות קונספירציה ברשת שוות הרבה כסף. הארגון Global Disinformation Index (GDI), המנטר אמינות, פייק-ניוז, שיח שנאה ותאוריות קונספירציה באתרי אינטרנט חדשותיים, מצא כי יש קשר כלכלי בין תאוריות קונספירציה לבין חברות גדולות. הקשר פועל על-פי המנגנון הבא: כאשר מפרסמים כותרת סנסציונית שמעלה אפשרות להסבר קונספירטיבי, אנשים רבים מקליקים על הכותרת ונכנסים למאמר מתוך סקרנות, חשש או שעמום, ונחשפים לפרסומות המוצמדות אליו. על הפרסומות הללו משלמות חברות עסקיות כסף רב. בדוגמה הבאה רואים כותרת ברוח דומה לאותה תאוריית קונספירציה שהשתקפה בווייז: "המרכז רב-העוצמה לבקרה על מחלות (CDC) קורא להקמת מחנות ריכוז בארה"ב כולל פלישה לבתים ושכונות".

זהו בעליל "פייק-ניוז" שנועד לקדם תאוריית קונספירציה, אולם המעניין מבחינתנו הוא שליד הכותרת מופיע דבר המפרסם: חברה המוכרת לילות במלונות. לפי דו"ח ה-GDI, חברות כמו גוגל, אמזון ועוד הרוויחו בשנת 2020 מעל 19 מיליון דולר מפרסומות שהוצבו על יד כותרות מעין אלו.

‏ד. המניעים הפסיכולוגיים לצריכת תאוריות קונספירציה
ההסברים התרבותיים-חברתיים פורשים את המצע לעליית עידן הפוסט-אמת, אבל אינם מסבירים מדוע ישנם אנשים שצורכים חדשות כזב ומאמינים בתאוריות קונספירציה, וישנם כאלו שלא. פסיכולוגים מזהים שלושה סוגים של מניעים לאמונה בתאוריות כאלו: מניעים אפיסטמיים (הרצון להבין את סביבתו של הפרט), מניעים קיומיים (הרצון להיות בטוחים ולשלוט במצב) ומניעים חברתיים (הרצון לשמור על דימוי חיובי של העצמי ושל קבוצת השיוך) (Douglas et al., 2019).
על מנת להציג ולהמחיש את שלושת סוגי המניעים הללו, אציג ממצאים מתוך מחקר שערכנו לאחרונה (Kheir, Novis-Deutsch, Långstedt & Brenner, in review), שבחן אופני יצירת משמעות סביב מגפת הקורונה, ושילובה במערכות מבנות-משמעות קודמות. בין השאר בחנּו את היחס לשלל תאוריות הקונספירציה שצצו באשר להתפרצות מגפת הקורונה ולהתפשטותה.
במחקר שאלנו 1805 משתתפים מ-33 מדינות מה לדעתם משמעותה של מגפת הקורונה. ביקשנו מהם לדרג 14 סיבות אפשריות ו-13 משמעויות אפשריות של המגפה. חלק מהפריטים ייחסו את המגפה לאלוהים, אחרים – למנגנונים טבעיים של התרבות וירוסים, וכן הלאה. בתוך 27 הפריטים היו ששיקפו תאוריות קונספירציה שונות. להלן הפריטים ה"קונספירטיביים" ולצידם אחוז המשתתפים שבחר בתשובות "נכון מאוד", "נכון" או "די נכון" עבור כל פריט, מהנפוץ יותר עד הנפוץ פחות:

השכיחות הגבוהה של תמיכה בהיגדים הקונספירטיביים האלה – שנעה מ-43.4% עבור היגד שמבטא חשדנות כללית כלפי גורמי כוח ושלטון ועד ל-10.8% עבור היגד שמכחיש את המציאות הקיימת בצורה מוחלטת – אומרת דורשני. בהיגדים הממקדים את האשם בקבוצה ספציפית, המשכנו ושאלנו את התומכים איזו קבוצה הם מאשימים במגפה. בין השאר התקבלו התשובות הללו: "אני נוטה לחשוב שארגון ריגול כלשהו פיתח אותו כדי להטות את מלחמת המסחר בין אמריקה לסין לטובת אמריקה"; "האומה הישראלית"; "אני נוטה לחשוב שמדובר בנשק ביולוגי ששוחרר בטעות, אולי בידי סין"; "אנשים בשלטון העומדים בראש מפעלים וחברות גדולות"; "אולי האילומינטי?"; "ייתכן שאלו הבונים החופשיים השולטים בעולם"; "מדינות סוציאליסטיות אוטוקרטיות"; ועוד. המגוון הרחב של התשובות וכן הניסוחים המתחבטים מעידים על אי-הוודאות הכרוכה במגפה, ועל ניסיונות לחפש לה הסבר בכל כיוון אפשרי.
עוד מצאנו, שהיה קשר מובהק ומשמעותי בין הפריטים הקונספירטיביים אלו לאלו.2 משמעות הממצא היא שמי שהסכים עם היגד קונספירטיבי אחד, נטה גם להסכים עם האחרים, ולהפך. ממצא זה תואם למחקרים קודמים שהראו שמי שנוטה להאמין בתאוריית קונספירציה אחת נוטה להאמין גם בנוספות (Wood et al., 2012).
אם כן, מה עשויות להיות הסיבות לתמיכה בתאוריות קונספירציה בנוגע לאירוע גלובלי, משנה-חיים ויחיד בדורו כמו מגפת הקורונה? להלן שלושה הסברים אפשריים, המשקפים את שלושת סוגי המניעים לאחיזה בתאוריות קונספירציה שהוצגו לעיל:

1. תאוריות קונספירציה מתכתבות עם אתגרי האמונה בעולם המודרני-חילוני
הרצון להבין את המציאות הוא מניע עוצמתי לעיסוק בתאוריות קונספירציה. תאוריות קונספירציה משגשגות על מצע של חילון ומשקפות את הקושי הטמון עבור אנשים מסוימים בהסברים המדעיים למציאות: אלו אולי משקפים היטב את המציאות אך אין בהם משמעות-עומק; במונחים של תאוריות-מבנות-משמעות, יש בהם sense אבל אין בהם purpose או significance (Novis-Deutsch, Kheir & Nynäs, in press). הצורך העז להסביר את המציאות באופן טלאולוגי (תכליתי) אינו זוכה לתיקוף או למימוש בסביבה החילונית. מקס ובר (Weber, 2002/1905) קרא לזה "הסרת הקסם" מהעולם המודרני. ואם אכן נותר האדם המודרני עם תחושת ריק הנובעת מהסרת הקסם, אזי את הריק הזה עשויות למלא תאוריות קונספירציה.
באופן מעניין, מי שאוחז בתאוריות קונספירציה אינו בהכרח פחות דתי מאחרים. למעשה, במחקרנו מצאנו את ההפך: היה מתאם ניכר בין האוחזים בהסברים דתיים לבין האוחזים בהסברי קונספירציה למגפה.3 נוסף על כך, ככל שאנשים הגדירו עצמם יותר דתיים, כך נטו יותר להסכים עם היגדים קונספירטיביים. לעומת זאת, היה מתאם הפוך בין המאמינים שהקורונה היא תוצר של תהליכים טבעיים של התפשטות וירוסים לבין האוחזים בתאוריות קונספירציה.4
ייתכן שניתן לפרש זאת בכך שבתהליך החִברות הדתי הופך האדם פתוח יותר להסברים המנותקים מלוגיקה, שמציגים את המציאות ואת המשמעות כשני רבדים נפרדים. לפי הדת, עדות החושים וכוחה של הלוגיקה (שני הכלים היחידים שהמדע מעניק להם לגיטימיות) אינם מעידים על "הדבר האמיתי", שהוא סמוי מן העין ואין דרך להפריכו. למשל, שאול התרסי כתב: "כי באמונה נתהלך ולא בראות עינים" (אל הקורינתיים 5:7), ואילו ישוע לימד את מאמיניו: "אשרי המאמינים ואינם רואים" (יוחנן 20:29) (Cotteril, 2020).
הלך רוח שכזה עשוי לקדם תמיכה בתאוריות קונספירציה, המתארות אף הן מציאות סמויה מן העין שאינה ניתנת להפרכה. אם האדם המאמין מצוי במצב של התגוננות בפני העולם החילוני-מערבי שסביבו, אזי תאוריות קונספירציה אנטי-ממסדיות ואנטי-מדעיות גם מספקות נשק למאבקו באותו ממסד מדעי, בכך שהן חושפות לכאורה את מניעיו האפלים.

2. תאוריות קונספירציה משקפות חרדה של האדם הקטן בעולם שהולך ונעשה בלתי-אישי
חרדה קיומית היא מוטיבציה נוספת לאחיזה בתאוריות קונספירציה. החרדה משילוב של טכנולוגיה מפקחת עם צמצום כוחו של הפרט מאפיינת את המאות העשרים והעשרים ואחת. ספרים כמו "1984" או "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, "עולם חדש נפלא" של אלדוס האקסלי, "פרנהייט 415" של ריי ברדבורי ורבים נוספים משקפים חרדה זו, ומזהירים מפני משטרים טוטליטריים בעלי כוח בלתי מוגבל. אחת ההשלכות של חרדה זו של "האדם הקטן" היא חשדנות גורפת כלפי דמויות ומוסדות של סמכות. כאשר בעלי הממון, חברות ענק וממשלות נחשבים למסוכנים ומאיימים, מתפתחות השערות לגבי כוונותיהם הזדוניות. חשדנות זו מופנית לעיתים גם כלפי האקדמיה, על מדעניה וחוקריה, היות שגם להם יש כוח וסמכות. פסיכולוגים מצאו כי אנשים שחשים חסרי כוח או פגיעים נמצאים בסבירות גבוהה יותר לתמוך בתאוריות קונספירציה ולהפיצן (Douglas et al., 2019; Lewandowsky & Cook, 2020). בפורומים מקוונים ניתן לראות שככל שרמת האיום הנתפסת גבוהה יותר בשיח, כך יש יותר הפניות לתאוריות קונספירציה. גם במחקרנו מצאנו קשר בין רמת האיום הנתפס סביב הקורונה לבין אחיזה בתאוריות קונספירציה. מצאנו גם שככל שאנשים נטו להאמין יותר בפריטי הקונספירציה, כך נטו לדווח על יותר דיכאון וחרדה; הממצא היה מובהק, אם כי גודל האפקט היה קטן.

3. תאוריות קונספירציה הן דרך מקובלת חברתית לבטא עמדות גזעניות ושנאת זרים
מניעים חברתיים ורצון להגביר תחושת שייכות גם הם מסבירים את העניין בתאוריות קונספירציה. אלו מאפשרות לאנשים להתמודד עם אירועים מאיימים, בין השאר בכך שהן מצביעות על אשמים. לעיתים, האשמים שייכים לקבוצות שנואות שהינן מטרה לגזענות ולדעות קדומות. בעוד שהשמעת עמדות גזעניות אינה מקובלת בימינו בעולם המערבי, האשמת האחר בקונספירציה סודית נחשבת יחסית לגיטימית משום שמדובר בהאשמה על בסיס של קלקול מוסרי. כך, אף על פי שלא ניתן כיום (הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה חוקית) לטעון שהיהודים הם גזע נחות, ניתן לטעון שהם שולטים בעולם הפיננסי (ראו למשל את התבטאויותיו בריש גלי של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, על שנוא-נפשו, היהודי ואיש העסקים הבינלאומי, ויקטור סורוס). אף על פי שאי אפשר "סתם" לשנוא סינים משום שהם מהגזע האסיאתי, אפשר לכאורה לשנוא אותם משום שהם הפיצו את הווירוס בעולם. במחקרנו מצאנו שפריטים הקשורים בהאשמת האחר בהתפרצות המגפה היו חלק ממצבור ההסברים הקונספירטיביים למגפה.
עוד בפן החברתי, ראוי לזכור שהשותפות ב"הבנת" המציאות הסמויה מן העין שבתאוריית קונספירציה מייצרת קהילה של מאמינים. בעולם שהולך ונעשה בודד, קהילה היא דבר רב-ערך. נוסף על כך, קבוצות המתאגדות סביב תאוריית קונספירציה נוטות להשתמש בנרטיב המערער על מקורות הכוח כדי לדרוש סטטוס מיוחד של מיעוט מופלה.

‏ה. סוגרים מעגל:
האמון הנדרש לצריכת חדשות כזב והחשדנות בלב תאוריות הקונספירציה
בתחילת המאמר טענתי שיש להפריד ולהבחין בין פוסט-אמת לבין פוסט-מודרניות, ומבחינה רעיונית זוהי אכן הבחנה מהותית, אולם מבחינה פסיכולוגית השתיים חולקות מצע נפשי דומה: הפוסט-מודרנה צמחה על בסיס כפול של חרדה ושל חוסר אמון. האמון בקדמה שאפיין את האנושות בעידן ההשכלה נפגע קשות בעקבות שתי מלחמות עולם הרסניות, ולחוסר האמון בכוחה של התבונה נוספה חרדה מהרס עצמי של האנושות, בעידן פצצות האטום וכיום גם בעידן ההתחממות הגלובלית. כאשר החלו להתערער מערכות משמעות גדולות וותיקות כמו הדת, הקומוניזם, ובמידה רבה גם הלאומיות, נקלעו אנשים רבים למצוקה. המדע והקפיטליזם מסוגלים להבטיח רווחה כלכלית ואיכות חיים, אולם אין להם מה לומר על משמעות החיים, שכן הם שרויים במציאות פוזיטיביסטית שלפיה "מה שאנו קולטים בחושינו הוא כל מה שישנו". כיוון פתרון אחד הוא האקזיסטנציאליזם, שטוען שעל כל אדם לייצר משמעות לחייו-הוא בעצמו, אולם האקזיסטנציאליזם תובע מן האדם אינטרוספקציה ועבודה קשה. כיוון פתרון הפוך הוא האמונה הקונספירטיבית, שאינה תובעת מן האדם דבר מלבד חשדנות. בתמורה, זוכה המאמין להבטחה שיש משמעות כוללת למציאות, הסמויה מן העין והידועה לו וליודעי ח"ן כמותו.
אם נשוב אל המפגש בין ה"פייק-ניוז" לבין תאוריות הקונספירציה, שעימו פתחנו, נראה כי חבוי בו פרדוקס: מצד אחד, כדי להאמין בחדשות כזב נדרשת צריכה לא ביקורתית, רגשית ואי-רציונלית של מקורות מידע. במילים אחרות, יש צורך במתן עודף אמון בסמכות המסרים שקוראים ברשת. מצד שני, הבסיס לאמונה בתאוריית קונספירציה הוא עמדה של חשד כלפי האחר, כלפי המציאות שרק נדמית כתמימה, ובעיקר כלפי בעלי הסמכות. ואולם ראינו כיצד חדשות כזב מזינות את תאוריות הקונספירציה! כיצד ניתן להסביר את העובדה שצרכני הפייק-ניוז ותאוריות הקונספירציה הם בו-בזמן תמימים שנותנים אמון עודף, וגם חשדנים שאינם סומכים על אף אחד? לפי מה שהצעתי, ההסבר לפרדוקס קשור במקורות הפוסט-אמת המשותפים לשתי התופעות, ואשר ניתן לסכם אותם כ"העדפת המשמעות הסמויה על פני תוצרי התבונה". כאשר מוותרים על כוחה של התבונה לפרש את המציאות, נותנים דרור לאמון בלתי מוצדק בחדשות כזב וגם לחשדנות ועוינות כלפי האחר.
ברחמן (2020) טוען שאחת הבעיות של ימינו היא חוסר האמון בכוונותיהם הטובות של אחרים; חוסר אמון שהשתלט על השיח וההתנהלות במרחבים רבים, מהציבורי והפוליטי ועד לאישי. עד שלא נחזיר את האמון באדם, בכוונותיו הטובות ברוב המקרים, בטוב ליבו הרווח הרבה יותר מאשר נטייתו לאלימות, וברצונו הכן לשתף פעולה – נתקשה לגבור על תופעות שמסתמכות על חוסר האמון הזה, כמו תאוריות קונספירציה ופייק-ניוז.