קִרְאִי לִי: בָּבֶל.
זֶה יוֹתֵר מִיּוֹבֵל
מְצַמֵּחַ אֲנִי נְהָרוֹת וְגָלוּת.
קִרְאִי לִי: יָם.
מְקַנֵּן בִּי חֲשָׁשׁ מְסֻיָּם
שֶׁאֲנִי שֵׁפֶל וְגֵאוּת וְאִי
אֶפְשָׁר שֶׁתִּקְרְאִי לִי עַם?
אֲנִי אֶקְרָא לָךְ: בּוֹאִי כַּלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה
וְאַתְּ תַּחְמְלִי עָלַי חֶמְלָה
שֶׁהֵיטַבְתִּי זָכוֹר וְשָׁמוֹר עַל נְהַר כְּבָר.
וּבְצִיּוֹן אֲנִי זוֹכֵר וְלֹא שׁוֹמֵר
דָּבָר.
במהלך תפילת ראש השנה האחרון עלו בראשי שתי תובנות בעניין מערכת היחסים הסבוכה שבין יהדות ישראל ויהדות התפוצות. התובנה הראשונה הייתה שלאורך כל התפילה הארוכה
אתה שר צעיר וחדש, גר בחנתון ואיש ימין… מהיכן באת? ספר מעט על עצמך. בעליה לתורה אומרים: יעמוד עמיחי בן איתן וקמיל – הכול
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
