יֵשׁ אָדָם מַרְחִיק נְדוֹד
הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּתוֹךְ הַבַּיִת
וְהוּא עוֹתֵר שֶׁיִמָּצֵא לוֹ אָדָם לְדַבֵּר
כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
שֶׁתִּקְרַת הַמִּשְׁכָּן תַּפְסִיק לִשְׁקֹעַ
וְהַרִצְפָּה לְרַגְלָיו לֹא תִּבְעַר. שֶׁמִקְדָּשׁ
מְעַט יַמְתִיק לוֹ טַעַם שֶׁל מִדְבָּר.
לְיָמִים נִמְצָא לוֹ אָדָם לְדַבֵּר
הַתִּקְרָה גְּבוֹהָה. בֶּאֱמֶת
עַכְשָׁו הוּא בְּמָקוֹם אַחֵר
וְגָבַהּ לִבּוֹ, וְאֵינוֹ זוֹכֵר
אֶת תְּפִלָּתוֹ בַּמִּדְבָּר. שׁוֹקַעַת הַתִּקְרָה
וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר
כִּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים.
