חיים נחמן ביאליק, שהפך לימים להיות המשורר הלאומי של מדינת ישראל, כתב בשנת 1917 את המאמר "הלכה ואגדה",[1] שבו הוא נע בין האגדה – הלא
מסות של גויים במדינת היהודים סמוך לתחילת העשור השלישי של האלף השלישי, בשבוע הראשון של שנת 2020, פורסמו ברבים דבריו של הרב הראשי לישראל, הרב
אני מבקש בראשית דבריי לחזור מאה שנה לאחור, לסוף 1919 – ראשית 1920: העולם היה כמרקחה, יחסי הכוחות בין המדינות נמצאו בתהליך שינוי; העתיד יהיה
פרחי העולש הכחולים נפתחים בבוקר וקמלים בצהריים. והמיתוסים נולדים בבוקרה של תקופה וקמלים מייד אחר-הצהריים. המציאות הורגת אותם, אור השמש הבהיר, התפזרות הערפילים, התגלות כל
"אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם" (תהילים מ"ד ב). פסוק זה הפותח את התיאור ההיסטורי הנדון במזמור מ"ד בתהילים, ופסוקים
סיפור גיבורים קדמוני שיבה אל אנשים, אל עלילות גבורה וסבל שליוו את סיפורה של ארץ ישראל, העלתה את השאלה העמוקה בדבר מקומם של המיתוסים בחינוך.
שָׁם יֵשׁ סוּפוֹת שָׁם יֵשׁ בְּרָקִים שָׁם יֵשׁ קוֹלוֹת וְאֶבֶן עַל עֵצִים שָׁם כֶּסֶף זוֹרֵחַ וְשָׁם יֵשׁ חַיִּים וּבָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שׁוֹתְקִים וְנֶחְבָּאִים. שָׁם יֵשׁ
המיתוס הינו סיפור המעניק זיקה למקודש, ולעיתים הוא משמש אף כמקודש בעצמו. אלא שיש לשאול: מה משמעותו של המקודש בעידן שבו שום דבר אינו חיצוני
בשביל הנס יונאס (1903, מנשנגלדבאך – 1993, ניו יורק), המאה העשרים הייתה מאה של טראומה, הרס ותלישות. לפילוסוף גרמני-יהודי זה – אשר הצליח לברוח מגרמניה
בזמן האחרון נראה לי שבכל פעם שאני מסתכלת ימינה או שמאלה אני מוצאת עוד קהילה, מוסד או ארגון העוסקים ביהדות בישראל, שמאמצים את המילה "ישראלי"
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
