סיפור גיבורים קדמוני שיבה אל אנשים, אל עלילות גבורה וסבל שליוו את סיפורה של ארץ ישראל, העלתה את השאלה העמוקה בדבר מקומם של המיתוסים בחינוך.
Masses of Gentiles in the Jewish State Close to the beginning of the third decade of the third millennium, during the first week of the
בזמן האחרון נראה לי שבכל פעם שאני מסתכלת ימינה או שמאלה אני מוצאת עוד קהילה, מוסד או ארגון העוסקים ביהדות בישראל, שמאמצים את המילה "ישראלי"
מחשבות רליגיוזיות על "מתבן 1" (תערוכה קבוצתית בהובלתה של עידית לבבי גבאי) התגובה הראשונית שלי למראה מתבן 1 – קיר המרוצף ב-70 לוחות קנבס, אשר
מתינות בוערת — היש דבר כזה? מילה אחת פירושה איזון, מילה שנייה מבטאת טבע
שיוצא מאיזון — הילכו שניהם יחדיו… "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ"?
מה מושך יותר — אדם להוט או דיבור מתון? ומה מרחיק יותר? האם אמירות מתונות במהותן יכולות לייצר תחושת מחויבות ושותפות? מה מעורר בי להט?
תשומת הלב למצב החירום התמידי של מדינת ישראל, אין בה רק עדות לסכנה השבה ומבצבצת על קיומו של מנהל תקין המחויב לזכויות אדם; היא גם
המתח בין שמרנות לליברליזם, ההבנה שהקצנה של שניהם היא מסוכנת, והתפקיד שממלאת הדת במערך הזה — הם הזמנה לחשיבה מחודשת בתחום של התאולוגיה הפוליטית —
הכנסת יסודות החשיבה הקווירית אל השיח הכללי יכולה לשמש כגורם מרפא לשיח, שכן הוא איננו דורש מן התודעה להגדיר את עצמה בהתאם להבניות המגדריות. בשיח
יש צורך בלימוד שפה מסעירה – בין אם מדובר בקמפיין פוליטי ובין אם מדובר בתפילה או בלימוד – שפה שמפעילה את הרוח והנשמה בלי פחד,
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
