טייס, תא"ל במיל', וחוקר שואה. לחם במלחמת יום כיפור, היה מיוזמי תוכנית "עדים במדים" והוביל משלחות רבות של קצינים בפולין. בארבע השנים האחרונות יצא אמיר
הייתי ילדה צעירה כששמעתי את יללת האזעקה ביום הכיפורים, בשתיים בצוהריים, אך אני זוכרת עד היום את תחושת החירום הברורה שאפפה את הכול. לאיש לא
הימים ימי קורונה. בישראל ובעולם כולו יש ניסיונות מגוונים של ממשלות להתמודד עם הסכנה. אחת הפרקטיקות המרכזיות להתמודדות היא שימוש בקטגוריה המשפטית של "מצב החירום".
במילים אלו סיים בעל הטור המפורסם ג׳ימי ברֶסלין את הטור שלו בעיתון ״הֶראלד טריבּיוּן״ בניו-יורק לאחר רצח הנשיא ג׳ון קנדי. בזמן שכל עיתונאי אחר סיקר
בקיץ האחרון השתתפתי בערב לזכרו של ברל כצנלסון. בהכנותיי לקראת ערב הזיכרון קראתי בכתבי כצנלסון ועברתי על מסמכים בחיפוש אחר משהו שמזכיר את התקופה שלנו
הדברים הבאים נכתבים בעיצומם של ימי משבר הקורונה שמעורר גלי מחאה גדולים. אלפים יוצאים לרחובות לבקש אחר מנהיגות שקולה ואחראית שתשכיל לנהל בתבונה, ברגישות ובחמלה
חיים נחמן ביאליק, שהפך לימים להיות המשורר הלאומי של מדינת ישראל, כתב בשנת 1917 את המאמר "הלכה ואגדה",[1] שבו הוא נע בין האגדה – הלא
מסות של גויים במדינת היהודים סמוך לתחילת העשור השלישי של האלף השלישי, בשבוע הראשון של שנת 2020, פורסמו ברבים דבריו של הרב הראשי לישראל, הרב
אני מבקש בראשית דבריי לחזור מאה שנה לאחור, לסוף 1919 – ראשית 1920: העולם היה כמרקחה, יחסי הכוחות בין המדינות נמצאו בתהליך שינוי; העתיד יהיה
פרחי העולש הכחולים נפתחים בבוקר וקמלים בצהריים. והמיתוסים נולדים בבוקרה של תקופה וקמלים מייד אחר-הצהריים. המציאות הורגת אותם, אור השמש הבהיר, התפזרות הערפילים, התגלות כל
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
