הזמנת גיליון מודפס

גיליון מספר 1 - מתינות בוערת

תשרי תש״ף אוקטובר 2019

מצפה הוא מקום גבוה שממנו אפשר להשקיף למרחק. בחרנו בשם זה לכתב העת החדש של מדרשת חנתון כי דרכו אנחנו מבקשים לשלב בין המבט הצופה למרחוק ובין זה הפוסע על קרקע המציאות. מִצְפֶּה שואף להיות בית לרב-שיח רוחני ואינטלקטואלי חי ונוגע בסוגיות חיינו בישראל, תוך התמקדות בתחום החינוך לחיים יהודיים רבגוניים, הומניסטים וציוניים, ברוח מדרשת חנתון. מִצְפֶּה הוא גם ראשי תיבות של מנהיגות, ציונות, פלורליזם והומניזם – אבני היסוד של מדרשת חנתון, אותן אנחנו מבקשים לבנות נדבך על-גבי נדבך לבית מעורר תקווה בהווה חיינו המורכב ולמען העתיד.

הגיליון הראשון רואה אור בימי ראשית השנה, בהם מצוין גם יום הרצחו של גדליה בן אחיקם בצום גדליה. מצפה הייתה מקום מושבו של גדליהו בן אחיקם שנרצח לאחר חורבן בית המקדש הראשון וירושלים בידי הבבלים. יש המציינים בתאריך זה גם את רצח יצחק רבין, בגלל סמיכות התאריך והסמיכות הרעיונית, הנוגעת לעומק המחלוקות בעם ישראל ולדרכי ההתמודדות איתן. דרכים רבות נפרצו מאז רצח ראש הממשלה, וביניהן הקריאה להכלת ריבוי דעות ולהכרה בקיומם של גוונים שונים בעם היהודי. הכלה מבקשת מתינות ואורך רוח, ומתרחקת מקיצוניות רעיונית ומעשית. מתוך כך עולה השאלה האם יש מתינות בוערת? האם אפשר להחזיק בדעות מתונות ובה בעת לקדם אותן ולפעול למימושן בלהט, או שרק בעלי דעות קיצוניות פועלים מתוך בערה פנימית ובלהט, איך אפשר לחנך למחויבות ולהתמסרות בעולם ליברלי ופוסט-מודרני, מהי אמת מורכבת ואיך אפשר לחנך אליה בלהט – לשאלות אלה בחרנו להקדיש את הגיליון הראשון.

המאמרים שבגליון מאירים את הנושא מעולמות החינוך, החיים היהודיים, החברה ואף הפוליטיקה, ומציעים לו מענה מנקודת המבט המתונה, הבוערת מתוכה בלהט אמיתי. אתם מוזמנים לשוטט בהם בנחת, ואם הם מציתים בכם בערה – נשמח לתגובותיכם!

More information about this edition

תוכן עניינים:

מעוף הציפור

מתינות בוערת – הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? יואב אנדי

"ועמדו שני האנשים": כיצד מעיזים לשפוט? עודד מזור

 

צלילה

מתינות לוהטת או מתינות מחויבת? נורית נוביס דויטש

כיצד לחזק את דרך האמצע בארץ ובתפוצות  דוד גולינקין

מצב חירום כאפשרות לתיקון יאיר בר צורי

״אחדות ההפכים״ כתאולוגיה פוליטית: שמרנות, ליברליזם ומה שביניהם דויד ברק גורדצקי

 

פסיעה

חשיבה קווירית כגורם ממתן דוד גודמן

דרך האמצע בסיפורי חז"ל ירח מאירסדורף

חינוך  ומציאות מדומה גילה קן

"להפיק ממעמקי הלשון את חומר הבניין למבנה האישיות" – רנסנס יהודי, הומניות, עבריות ומקראיות בהגותו של מרטין בובר זהר אופז ליפסקי

 

התהלכות

א צדיק אין פֶּעלְץ לאה שקדיאל (סיפור)

שירים

ציורים ישי שליטין

ניתן לקבל את הגיליון עד הבית ולשלם רק על המשלוח.

נהניתם מהתכנים שבגיליון? מוזמנים לתרום לנו כדי שנוכל להמשיך ולהפיק גיליונות נוספים.

נקה

גיליונות נוספים שיכולים לעניין אותך

Issue no.6 – From Disconnect to Reconnect

There are those who liken the connection between the two largest Jewish centers today to a romantic relationship. Some compare these two centers to two homes, while others are reminded of the ancient centers of Jewish life – the Land of Israel and Babylon. And some see Israeli and American Jewry as linked by a delicate thread that now threatens to rupture.

In Israel, there are several ever-relevant issues that touch on the Jewish people as a whole: the Western Wall compromise, the cancellation of the ‘grandchild clause’ of the Law of Return, funding for liberal Jewish movements, and so forth. Should Israel be making decisions about these issues alone? What role must the Jewish state play vis-a-vis American Jewry? What is the role of American Jewry at this moment in our shared history?

We’ve chosen to dedicate the current issue of our journal to these questions. Especially recently, when tensions around democracy in Israel are rising, and ahead of Israel's 75th Independence Day, we see it as vital to hear both Israeli and American voices. Therefore, our contributors to this issue hail from both Israel and the United States, and the issue will be released in both Hebrew and English.

Among the various points of view presented here, we can point to several differences. American Jews, it appears, see the political lens, including their political criticism of Israel and its leadership, as inseparable from their relationship with Israel and Zionism. By contrast, the Israeli contributors to this issue see other important subjects as central to their relationship with American Jewry: Jewish education, Jewish pluralism, the problem of assimilation, and, generally speaking, the ability to inhabit a complex reality that brings together seeming ideological contradictions.

However, what many of these articles have in common is a call for real, honest, continuous dialogue – dialogue in which it is permitted and even encouraged to criticize, share the things that trouble us, and push toward shared solutions.

As we approach the 75th anniversary of Israel's independence, we must re-examine our common story, and despite the severe conflicts, inside and outside, we must not lose the TIKVA for a strong and resilient Jewish-democratic state. We hope that we will continue to weave the common story together. We hope that reading this issue will bring us closer from disconnection – to connection.

מצפה 6 מניתוק לחיבור

יש המדמים את הקשר בין שני המרכזים היהודיים הגדולים בימינו ליחסים בזוגיות, יש המדמים לשני בתים, יש הנזכרים במרכזים הקדומים – ארץ ישראל ובבל, ויש הרואים את היהדות הישראלית ויהדות ארצות-הברית כקשורות בחבל דק המאיים להיקרע.

בישראל עומדות תמיד על הפרק כמה סוגיות הנוגעות לעם היהודי כולו – מתווה הכותל, ביטול סעיף הנכד בחוק השבות, תקצוב התנועות הליברליות ועוד. האם על מדינת ישראל להחליט לבדה בסוגיות אלו? ומה תפקיד המדינה ביחס ליהדות ארה"ב? לחלופין – מה תפקיד יהדות ארה"ב בעת הזאת?

בחרנו להקדיש את הגיליון לשאלות האלה. היה חשוב לנו לשמוע הן את הקול הישראלי והן את הקול האמריקאי, וכך הכותבות והכותבים הפעם מגיעים מישראל ומארה"ב, והגיליון רואה אור במקביל בעברית ובאנגלית.

אפשר להבחין בכמה הבדלים בין נקודות המבט השונות. מדברי הכותבים והכותבות עולה שהמנהיגים היהודים האמריקאים אינם יכולים להפריד בין נקודת המבט הפוליטית והביקורת בתחום זה על מדינת ישראל ומנהיגיה, ובין היחס שלהם למדינת ישראל ולציונות. בעוד שהישראלים שכתבו לגיליון רואים נושאים חשובים אחרים כמצויים במוקד היחסים – שאלת החינוך היהודי, הפלורליזם היהודי, בעיית ההתבוללות, ובכלל – החיים במציאות מורכבת שמחברת גם בין הפכים אידאולוגיים.

אך משותפת לרבים מהמאמרים הקריאה לקיום שיח הדדי, שיח כן, אמיתי ומתמשך, אשר במסגרתו מותר ורצוי להעביר ביקורת, לשתף בכאבים ולחתור לפתרונות משותפים.

בתקופה זו עלינו לבחור את הסיפור שנעביר הלאה – "והגדת לבנך", אומרת לנו ההגדה של פסח. אנו מייחלים שנצליח לשמור על הסיפור המשותף ושנמשיך לטוות אותו ביחד.

בתקווה שהקריאה בגיליון זה תקרב אותנו מניתוק – לחיבור ולתיקון.

גיליון מספר 5 – שוברים חומות

לפני תשעה חודשים הרגשנו שהקרקע רועדת מתחת לרגלינו. התפרעויות שהחלו במסגד אל-אקצא המשיכו במטח רקטות מרצועת עזה והתפשטו למהומות בערים מעורבות בארץ, במקביל למבצע "שומר החומות" בעזה. גם באזור שלנו היו אירועים אלימים בכפרים הערביים, ואנו, כחלק מאנשי חנתון ותושבי הסביבה, השתדלנו לקחת חלק במפגשי הידברות. רבים חשו שמרקם היחסים שעמלו לטוות לאורך שנים – נקרע, אולי אף אינו בר-תיקון.

מייד עם תום המהומות התחלנו לעבוד על הגיליון הזה, מתוך תפיסה נחושה ומלאת תקווה שאפשר לשבור את החומות שגבהו בין יהודים לערבים בארץ, ולא להוסיף עליהן שורת לבנים נוספת.

השתדלנו להביא בגיליון את קולות האנשים והנשים שחוו את המהומות, יחד עם מחשבות ותובנות להווה ולעתיד הקרוב. בחרנו הפעם גם להציג כמה יוזמות של עשיה בתחום היחסים בין יהודים לערבים. מצאנו שהצורך בהיכרות ובלמידה הדדית של שפה ותרבות חורז רבים מהמאמרים, ולוואי שנוכל לתרום לכך הן בגיליון זה והן בפעילות מכוונת בתחומים אלו בהמשך.

הגיליון החמישי של מצפה רואה אור לקראת ט"ו בשבט, חג הצמיחה וההתחדשות. המחלוקת העצומה שהתפרצה אל פני השטח במהומות תשפ"א, מקבלת בהקשר לחג הנטיעות היבט נוסף מדברי ר' נחמן מברסלב:

על ידי המחלוקת שחולקים על האדם, עושים לך טובה; כי על ידי זה יכול לגדול ולצמוח. כמו שנוטעים גרעין בארץ; אם הייתה כל הארץ הדוקה יחד, לא היה אפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן, ובהכרח שתחלק הארץ קצת, כדי שיהיה מקום לאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלוקת שחלוקים, על ידי זה נותנים לך מקום להתגדל ולצמוח.

אנחנו חלוקים לא רק בין ערבים ליהודים, אלא גם בעמדות בתוך החברה היהודית. ר' נחמן מציע לנו לראות את פוטנציאל הצמיחה שטמון בכל מחלוקת – הרווחים שבינינו יוצרים מקום לגדילה ולהתפתחות. למעשה זה מה שאנו חוגגים בט"ו בשבט, באמצע החורף – האילנות כומסים בתוכם את הניצנים שיפרחו ויבשילו לפירות. ואף שאנו עדיין לא רואים זאת בעינינו, אנו מאמינים שהפריחה תגיע, ואנו חוגגים את התקווה ואת היכולת שתתגלה ותצא לאור.

ט"ו בשבט שמח וקריאה נעימה!

גיליון מספר 4 – האמת נעדרת

אמת ואמונה – שתי מילים שנשמעות כה דומות וניצבות סמוכות זו לזו בתפילה, אך מבטאות אולי דבר והיפוכו. האמת אמורה להיות מוחלטת, מוכחת, הגיונית, אחת וחד-משמעית; והאמונה הרי היא סובייקטיבית, אישית, רוחנית, עניין שבלב.
בשנה האחרונה נדרשנו לאמונה רבה – אמונה ביכולתם של מנהיגי המדינה לנהל את המשבר ולחלץ אותנו מן המגפה; אמונה בכישרונם של אנשי הרפואה לרפא ושל הביולוגים לפתח חיסון בטוח; אמונה ביצירתיות מערכות החינוך ובחוסן תלמידיהן; ואמונה אף בנו עצמנו, שנצליח לצאת מהסגרים בריאים, שפויים ואף טובים יותר לעצמנו ולסביבתנו.
והאמת? היא דווקא הולכת וכושלת, כדברי הנביא: "כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת"; אנו חשים שהיא הולכת ונעדרת – "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נ"ט יד–טו). כך בחרנו לקרוא לגיליון זה, כדי לזמן דיון במקומה של האמת כיום. ביקשנו לבחון את מעמדה במציאות שבה "פייק-ניוז" היא מילת השנה, ו"פוסט-אמת" מגדיר את העידן שלנו. ניסינו לברר מה ההשפעה של תופעות אלו עלינו, מנקודות מבט שונות.
מסתבר שהמילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן; שתי המילים יכולות לדור יחד. הגישה הפלורליסטית טוענת שאין אמת אחת – לכל אחד ואחת מאיתנו הסיפור שלו ושלה, שנושא אמת פנימית, ואין צורך להיאבק בריבוי הזה אלא לחבק את השונות והמגוון, וללמוד מהם. גם הדרשנות היהודית רבת השנים אינה עסוקה בבירור האמת המדעית שמצויה בסיפורי המקרא, אלא רואה בכל סיפור ראי לנפשנו ומקור לתובנה חדשה. אם כן, ערעור מושג האמת יכול גם להשפיע לטובה על החברה המשוסעת שלנו, ולאפשר חיים מרובי סיפורים, חיים משותפים. זאת אם נדע להבחין בין עולם העובדות, הדורש אמת, ובין עולם התפיסות והערכים, שמהותו סובייקטיביות ואמונה.
"לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור…"
(מתוך השיר "שמחות קטנות", מיכה שטרית)
את האמת, על-פי המדרש, השליך אלוהים לארץ בעקבות התנגדותה לבריאת האדם, "שכולו שקרים". אך הפעם יש תקווה – היא אינה כושלת ברחוב אלא צומחת ופוגשת חברים: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח…" (תהילים פ"ה יא–יב)
ונאמר אמן.

גיליון מספר 3 – שעת חירום

עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה…

מאז צאת הגיליון הקודם פשטה המגפה בארץ. מגפת הקורונה, אך גם מגפת חשדנות ואי-אמון, הסתה ופילוג. אנחנו מרגישים שהשעה שעת חירום, ובחרנו להקדיש לה את הגיליון הזה, לשעת החירום על שלל היבטיה – משמעויותיה והשפעתה של "שעת חירום" מבחינה אישית, תרבותית, חברתית, לאומית, פוליטית וחינוכית. מאמרי הגיליון מנסים לברר מה מאפשרות תקנות שעת חירום ומהם מחיריהן, איך שומרים על חירות ודמוקרטיה בתקופה כזו, במה מחייבת אותנו שעת החירום המוסרית והלאומית, כבני אדם וכחברה.

גיליון זה רואה אור בסמוך לציון יום הזיכרון לרצח יצחק רבין. גם בזמן כתיבת הדברים, להבדיל, מתקיימות הפגנות כנגד ראש הממשלה. המפגינים נדחפים אל הגשרים ואל הכיכרות מתוך תחושה שזו שעת חירום. מאליה עולה הדילמה בין ערך החירות הדמוקרטית להביע דעה ולהפגין ובין החובה הבריאותית לשמור על ריחוק חברתי, לצמצם התכנסויות ובכך להגביל גם את החירות.

בניגוד לכך, לפני המבול, בעוד נח בונה את התיבה בשעת חירום מוסרית, האנשים מסביבו לא הבינו את תחושת הדחיפות. על-פי המדרש, הקריאה לחשבון נפש ולשינוי נענתה בזלזול ובהתכחשות למציאות. התוצאה הייתה תיבה שמיטלטלת על הגלים, ומנסה לשמר קפסולת עתיד. מעט מכך אנחנו חווים היום, כאשר חלקנו חיים בתחושת חירום קטלנית וחלקנו בתחושת חוסר אמון במקבלי ההחלטות ובקריאת מציאות שונה לגמרי. כולנו בתיבה המיטלטלת על פני המים.

אנו מנסים כאן לבנות גשר על מים סוערים, במילים ובמעשים.

יצחק רבין, בדבריו לפני בני נוער (בשנת 1994), קרא להם:

אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, לא בתחומים אחרים. חברה, מדינה, כל גוף שאיננו יודע להשתנות, לשנות, הוא גוף שהתנוון […] ואם יש משהו שצריך לייחד נוער זו מרדנות נגד מוסכמות, לא מרדנות לשם מרדנות אלא מרדנות לשם שינוי […] לקיים את אשר ראוי לקיים, לשנות את אשר דרוש שינוי, והרבה דברים דורשים שינוי […] לא צריך לשבור כלים, צריך לשנותם, להתאימם למציאות המשתנה.

גיליון מספר 2 – המיתוס חוזר

קרה או לא קרה? ההיית או חלמנו חלום? כך נשאל את עצמנו בהשתאות אחרי ימי הסגר של מגפת הקורונה.

כך גם מקובל לשאול על מיתוסים, שהם סיפורים מכוננים בתרבויות שונות, כולל זו שלנו. אבל אולי זו לא השאלה הנכונה, שכן אם אכן קרו הדברים בדיוק כמסופר, הרי שהם היסטוריה ולא מיתוס. אז מה הופך מיתוס לכזה? האם הוא חייב להיות סיפור, אגדה, לא אמיתי? או שהאמון שלנו במעשה והחזרה אליו שוב ושוב הופכות אותו מהיסטוריה למיתוס?

גיליון זה מציע להתבונן על מיתוסים בתרבותנו – היהודית והציונית, ולשאול מה משמעותם בשבילנו היום. האם אנחנו רוצים לערער על תקפותם במבט מפוכח ורציונלי, או דווקא לחזור אליהם ולהבין את תפקידם ככאלה שמכוונים אותנו לחזון מלכד, למשמעות ולעשיה ראויה הנשענת על הערכים שהם משקפים ומטמיעים בנו? מאמרי הגיליון ישאלו גם מה עושים כאשר אנחנו מזהים פער בין אותם ערכים ובין ערכינו היום.

מיתוס הוא סיפור מכונן בעל חשיבות תרבותית, חברתית, פסיכולוגית או דתית עבור החברה המאמינה בו, מעבר לשאלת המהימנות ההיסטורית שלו. גם לחברה היהודית והישראלית יש מיתוסים מכוננים, אשר חלקם נופצו במהלך השנים. נדמה שבתקופתנו אנו נוכחים בחזרתו של המיתוס לשדה החברה והתרבות הישראלית. בעידן שבו "הכל נרטיבים" – ה'סיפור' מקבל מקום מחודש שיכול להשפיע במגוון נתיבים.

בגיליון נרצה לבחון את קיומם, משמעותם והשפעתם של מיתוסים מבחינה אישית, תרבותית, חברתית, לאומית, פוליטית וחינוכית.