יֵשׁ לִי טֶקֶס הֲכָנָה אָרֹךְ לַשֵּׁנָה
כְּמוֹ כֹּהֲנִים הַהוֹלְכִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַשְּׂמִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת לַכְּנִיסָה
כְּמוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לַעֲזָרָה.
אֲנִי מְאַרְגֵּן אֶת הַכָּרִיּוֹת (שָׁלוֹשׁ הֵמָּה)
כְּמוֹ כֹּהֵן הָעוֹרֵךְ עֵצִים עַל הַמַּעֲרָכָה.
אֲנִי מַחֲלִיק פְּנִימָה בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט
כְּמוֹ כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים,
מְחַפֵּשׂ אֶת רֹגַע הַשֵּׁנָה הָעוֹלָה.
אַךְ כְּמוֹ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁנִּמְאַס לַחֲזֹר עָלָיו
אֲנִי מִתְהַפֵּךְ עִם כָּל עֲוֹנֹתַי, וַחֲטָאַי,
עָיֵף וּמְבֻתָּר.
