עד עלות השחר

בְּלֵילוֹת אֵין-שְׁנַת

לֵילוֹת שֶׁל נְדוּדִים

נוֹתַר לוֹ אִישׁ לְבָד

נוֹתַר עָם לְבָדָד

הַנֶּאֱבָק עִמִּי – לֹא שָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו

כְּנֶגְדִּי שִׁוִּיתִי – לֹא מַלְאָךְ, לֹא שָֹרָף,

כִּי אִם הוּא

בִּכְבוֹדוֹ, בְּעַצְמוֹ,

אֵל מוֹצִיאִי מִמִּצְרָיִם

אֵל מַצְמִיאִי בַּמִּדְבָּר

אֵל מוֹלִיכִי לְתָא-מָוֶת

מְקִימִי מִשְּׁלָדִים וְעָפָר

גֵּט כְּרִיתוּת כּוֹרֵת עִמִּי

וּמְשַׁנֶּה אֶת שְׁמוֹ וּשְׁמִי

מִפְּנֵי מַחְטִיאִי גָּלִיתִי מִמְּעוֹנוֹ

לְחַטֵּט בִּפְצָעַי אֶת צִדְקוֹת פִּזְרוֹנוֹ

שַׁבְתִּי, שִׁוַּעְתִּי: דַּי, הֶרֶף,

חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי,

אַךְ אַתָּה אֶרֶךְ-אַף וּקְשֵׁה-עֹרֶף

נָגַעְתָּ בְּכַף הֶרְגֵּלִי

וְעַתָּה אַתָּה

נוֹקֵעַ נַפְשִׁי וִירֵכִי

הֵא לְךָ תְּשׁוּבָתִי הַפִּסַּחַת:

שַׁלְּחֵנִי אַחֲרֶיךָ,

נֵאָבֵקָה

עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.