בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָרֵאשִׁית.
וּמֵאָז יֵשׁ זְמַן.
בָּאוּ הַיְּהוּדִים וְהֵחֵלּוּ לִסְפֹּר.
בָּאוּ הַנּוֹצְרִים וְאִפְּסוּ שְׁעוֹנָם לְפִי הֻלֶּדֶת אֲדוֹנָם.
וּבָאוּ הַמֻּסְלְמִים שֶׁכִּיְּלוּ אֶת הַסְּפִירָה לְפִי הַהֲגִירָה.
תָּמִיד צָרִיךְ לִקְרוֹת מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל
גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, גָּדוֹל בְּדִיעֲבַד
כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַתְחִיל לִסְפֹּר.
וְלִכְאוֹרָה כָּל זֶה לֹא מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל כְּלַבְלַב
הַיּוֹשֵׁב דָּרוּךְ בְּצִפִּיָּה לִבְעָלָיו
בְּפִתְחוֹ שֶׁל סוּפֶּרְמַרְקֶט. אֲבָל בְּהִתְקָרֵב
אֲדוֹנוֹ, מְטַאטֵא הַזָּנָב הַמִּתְכַּשְׁכֵּשׁ וּמְכַבֵּס
אֶת הָאַסְפַלְט כְּמוֹ לְאַפֵּס
אֶת זְמַן הַהַמְתָּנָה, וּמַתְחִיל בַּסְּפִירָה.
וְגַם לִפְנֵי הַסְּפִירָה כְּמוֹ בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ יֵשׁ מִי שֶׁנּוֹשֵׁם אֲוִיר
אַחֲרוֹן
שֶׁל יַחַד. מִבְּלִי לָדַעַת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים אַהֲבָה,
כְּבִיסָה, מַכֹּלֶת. וְאָז פֶּתַע פִּתְאֹם
פּוֹמְפֵּיי.
